אז שלום שלום!

אז הינה אני מעלה פרק נוסף אך לפני כן

קבלו כמה כפתורים שעיצבתי ותמונת רקע גדולה:

כפתורים:

    

תמונת רקע:

וכפתור אנימציה חמוד לדעתי שהכנתי:

מקווה שתאהבו, אני אישית ממש אהבתי!
מי שלוקח שיביא קרדיט לי ולבלוג, לי זה חשוב כי עבדתי על זה הרבה זמן

מאירועי הפרק הקודם של החלום שלא נגמר- פרק 3

"ביל קאוליץ", ענה ביל בשקט.

"מר קאוליץ, כן. היתקשרו אליך. הבחורה ביקשה זאת", אמרה האחות

ממשיכה לעיין בתפסים מוצאת את שמה של אליס ברשימה.

"קומה שניה, פנימית סגורה חדר 328", היא אמרה. ביל הינהן כאמירת תודה

וצעד לדרכו.

"לעלות איתך?", שאל אותו טום בשקט כמנסה לא לפגוע ברגשותיו.

"זה בסדר, אני רוצה להיות איתה לבד", אמר ביל. טום נגע בכתפו. ביל חייך

אליו חיוך מאולץ ונכנס לתוך המעלית. ורק טום נשאר למטה מביט אל דלתות

המעלית שנסגרו וביל אשר נעלם באיטיות מעיניו.

החלום שלא נגמר- פרק 4

ביל והיתיישב על הכיסא שעמד ליד המיטה ונגע בידה של אליס. אליס פתחה את עיניה

מהמגע הנעים של ביל. מביטה עליו היא חייכה.

"שלום זר", היא אמרה לו בשקט.

"שלום ילדה", ביל נשק לידה של אליס וחייך חיוך מאולץ.

"חלמתי עלייך", היא אמרה והיתרוממה מהמיטה. ראשה היה מסוחרר מעט

ובטנה כאבה משטיפת הקיבה אשר עשו לה.

"באמת, מה חלמת?", שאל ביל בסקרנות ונשען עם ידו על המיטה של אליס ושם

עליה את ראשו.

"הלילה שלנו במלון, על בית הקפה שישבנו בו לפני כן", אליס היתרגשה מעט.

"אף פעם לא האמנתי שביל קאוליץ יהיה האדם הכי קרוב אלי", היא אמרה.

ביל חייך.

"ואיך את בעצמך מרגישה?", שאל ביל והביט על אליס חוקר את פניה. היא ניראתה

חיוורת מעט, סימנים כחולים היתפשטו מתחת לעיניה.

"יכול להיות יותר טוב", אליס נאנחה וליטפה את ידו של ביל.

"מה אומרים הרופאים?", שאל ביל אחרי שתיקה ארוכה נהנה ממגע ידה של אליס.

"אתה יודע, שאני משוגעת", אמרה אליס בשקט.

"ואת לא?", ביל גיחח והביט לתוך עיניה החומות של אליס בסקרנות רבה.

"הם חושבים שנסיתי להיתאבד", אליס נאנחה והמשיכה, "אבל הם לא יודעים דבר".

אליס הייתה צלמת, צלמת עיתונות שכולם סחרו אותה בעד כסף. היא נולדה ברוסיה

ולאחר מספר זמן עברה לישראל. שם היא למדה אומנות אך לעולם לא ראתה את עצמה

מצליחה במקצוע זה. היא עברה לגרמניה לפני כשנתיים, בת שמונה-עשרה היא הייתה אז.

אומנית צעירה, בחורה צעירה אשר קיבלה מילגה ללמוד חינם. סטודנטית לצילום.

הגרמנית הלכה לה קשה, היא לעולם לא הצליחה להגיד הכל לנכון. ותמיד כאב הכה בה.

אולי בגלל זה היא העדיפה את אנגלית, ועירבבה בין השפות כל הזמן.

היא וביל נפגשו עוד לפני, כשהיא הייתה בת שבע-עשרה והגיעה לבדה לגרמניה לחופשה

קצרה אחרי הלימודים.

"אני בסך הכל רציתי להירדם, לישון קצת יותר. לנוח מעט", אליס אמרה בקול רועד.

"אם רצית לנוח היית מתקשרת אלי", אמר ביל בשקט.

"ביל אתה כל הזמן עסוק, אתה לא נמצא בבית, אתה כמעט ולא רואה את המשפחה שלך

ולי הייתי נותן יותר תצומת לב? אני באמת לא חושבת", אליס הורידה את מבטה לסדין

לבן אשר כיסה את גופה. 'אני שונאת את המקום הזה!' היא חשבה לעצמה בעצבנות

ורגליה זזו ימינה ושמאלה במהירות, ככה היא תמיד עשתה כאשר הייתה עצבנית.

"אל תגידי את זה, את יודעת שזה לא נכון", אמר ביל.

"ביל אני מכירה אותך מספיק זמן בשביל לדעת הכל", אמרה אליס בעצבנות.

"אם היית מכירה אותי לא היית אומרת כזה דבר", אמר ביל ושניה לאחר מכן

נפתחה דלת חדרה של אליס. את שיחתם קטע הדלת אשר נפתחה בשקט ובאיטיות.

"איך את מרגישה?", שאל גבר בלונדיני וחייך חיוך קטן, מעביר את עיניו על

ביל חיוכו גדל, "איזה כבוד יצא לי ליראות אותך אחי?", הוא שאל והיתקרב להגיד

לביל שלום. מחבק אותו חיבוק גברי הוא ניגש ונשק את אליס על השפתיים.

"שלום בובה", הוא אמר לה.

"אנדרס היתגעגעתי אלייך", אמרה אליס וחיבקה אותו.

"טוב אני חושב שאני יזוז", אמר ביל מביט על חברו הטוב ביותר עם בחורה החשובה

לא יותר מכל. הוא אינו רצה להפריע והקינאה אכלה אותו מבפנים למרות שידע

כי היא ואנדרס כמעט שנה ביחד.

"אבל רק עכשיו הגעתי, בוא תישאר עוד קצת", אמר אנדרס לביל.

"לא טום מחכה לי איפשהו, אני צריך לזוז. וגם דיויד בטוח יתקשר עוד מעט".

"טוב בסדר, נדבר כבר", אמר אנדרס והעביר את מבטו על אליס ונשק לה.

ביל יצא מהחדר. ביל הלך בעצבנות, לא הביט על אף אחד. ראשו היה מופנה על

הריצפה. הוא עיקם את פרצופו נזכר באליס ובשיחתם.

"הוא בטוח יותר טוב ממני", ביל לחש לעצמו מיישר את כובעו הוא צעד לעבר

המעלית יורד לקראת טום שישב על הדשא בחוץ.

טום הדליק סיגריה ולקח שאחטה ארוכה מסגיריה. מבטו היה תקועה בתוך

האדמה ועם ידו הפנויה הוא קרע את הדשא מתוכה בעצבנות. נעלי עקב נשמעו

צועדות לידו על המדרכה. מרים את מבטו בחורה חומת שיער ארוך וחלק עברה.

על גופה היה חלוק לבן של בית החולים, היא ניראתה צעירה ובצד השמאל קרוב לליבה

הייתה תלויה תוית עם שמה. טום שלא יכל להזיז את מבטו אחרי הבחורה לקח עוד שאחטה

ארוכה ונשף את העשן הסמיך מעט החוצה. רואה את ביל מתקרב אליו

הוא קם לעברו.

"ראיתי את אנדרס", טום אמר לו.

"כן, כן אני יודע", אמר ביל בעצבנות.

"וראיתי גם את הבחורה ההיא שחלפה מולך", טום ניסה לעקוץ בביל.

"גם אותה ראיתי", אמר ביל ואחרי שניה הוסיף, "מה איתה?"

"לא יודע, ניראה שהיא חייכה אלייך וחשבתי שאולי קראת את התוית עם שמה", טום

המשיך מרים את ידיו אל כובעו ומיישר אותו ואז החזיר אותן אל כיסו.

"מריון", ביל הביט על טום שעל שפתיו היה חיוך קטן וסתמי.

המשך יבוא...

ספויילרים לפרק הבא:

מקווה שתאהבו!

והמשך יום נעים לכולם

Cristin.