שלום לכולם!
היתגעגעתם? האמת שאני כן.
אכן בארבעה הימים האחרונים היה קשה, מבחן אחרון בהיסטוריה
עמד על הפרק לפני המתכונת בסוף החודש, ואחרי זה עוד אחת באומנות, לשון, מתמטיקה
ומדעי הטכנולוגיה. אז מי ששואל, בהחלט לא ניראה שיהיה לי זמן לעדכן. אבל אני ימצא אותו
בין לבין.
אז עכשיו בלי לעצור בואו נעבור לפרק?
מאירועי הפרקים הקודמים של החלום שלא נגמר:
"אני דווקא חושב אחרת", ענה טום ממשיך לרוץ אחריה ונכנס לתוך המעלית
אשר הייתה ריקה מכל נפש. מביט על החזה אשר התגלה לעיניו ממחשוף קטן
אשר נוצר מהחלוק הוא היתקרב אליה עוד יותר.
עושה צעד לאחור ונצמדת כמעט לקיר של המעלית טום היתקרב עוד יותר.
משחק עם הסיידליפ ולא מנתק את מבטו ממנה. מריון הקישה עם רגלה בעצבנות
מביטה על המספרים. 'למה הוא חייב להיות בקומה הכי אחרונה?' היא שאלה
והביטה על טום לשניה. עוד רגע היא חשבה שהולכת להיחנק. ליבה פועם במהירות.
"אתה מוכן לזוז?", היא לבסוף הוציאה מפיה ודחפה את טום לאחור
אשר תפס את ידה. טום דחף אותה לקיר במהירות. מצמיד אותה עם האגן שלו
בחוזקה.
"ואם לא, מה תעשי מריון?", הוא שאל מתקרב אליה עם שפתיו באיטיות ולוחץ על הכפתור 'עצור'
של המעלית.
החלום שלא נגמר-פרק 7
"אליס", לחש ביל אשר נכנס פנימה והביט עליה אורזת את בגדיה.
"בוקר טוב", היא אמרה לא מביטה עליו.
"אני רואה ששיחררו אותך", אמר ביל בשקט והיתקרב עוד קצת, מתכופף
מעט ליראות את עיניה.
"הבחנה נבונה ביל, באמת", אליס אמרה זאת בעצבנות.
"מצטער", ביל היתקרב אל אליס מאחורה וחיבק אותה. הוא הרגיש
את גופה רועד. מצמיד אותה עוד יותר קרוב אליו הוא הרגיש את נשימתה של אליס
נעצרת לשניה ארוכה. לבסוף לאחר שניות ספורות אליס זזה ממנו.
"זה לא הזמן המתאים", היא אמרה והורידה את ידיו ממנה לא מרימה את מבטה,
"אני חוזרת הביתה, נמאס לי לגור כאן. הכל מסריח במדינה הזאת!", היא אמרה בעצבנות.
"אליס, אלוהים על תגידי ככה", אמר ביל נוגע בכתפה.
"לא ביל עזוב אותי", היא דחפה את ביל ממנה ורצה ממנו אך ביל הספיק לתפוס אותה בידה.
"אליס?", הוא שאל מנסה לתפוס את מבטה. אך עיניה היו ריקות, הם היתמלאו בדמעות.
אשר עמדו לפרוץ.
"עזוב אותי!", צרחה נפלה על ביל אבל הוא לא הרפה. אליס התחילה להכות בו
בחוזקה מנסה להיתחרר. אך ביל משך אותה אליו מחבק אותה חיבוק חזק, לא מרפה.
מלטף את ראשה הוא הביט עליה מלמעלה.
"הוא ניפרד ממני ביל, הוא נפרד ממני לפני שבוע. הוא שבר אותי לגמרי", היא לחשה בקול
חנוק מהבכי. אינה מחכה לתשובה.
"הוא זרק אותי לרחוב, כמעט עם כל חפציי. הוא לא השאיר לי מקום ללכת אליו", היא המשיכה.
"תירגעי ילדה", לחש ביל. אך אליס דחפה את ראשה עוד יותר עמוק לתוך גופו של ביל.
היא הרגישה את ריח גופו, הסבון אשר היתשמש בו בבוקר, אפילו את ריח ארוחת הבוקר שאכל.
"תסתכלי עליי", אמר ביל אך אליס הזיזה את ראשה בשלילה.
"תסתכלי עליי", הוא המשיך להגיד מרחיק אותה מעט מגופו. הוא החזיק בפניה בעדינות
מרים אותם כלפיי מעלה ופוגש את עיניה החומות עם הריסים הגדולות שהיו רטובות מבכי.
"אני לא יתן לאף אחד לפגוע בך, שמעת אותי?", אמר ביל כמעט בשקט שלא נשמע, "את הגעת
למקום הזה רק כי את רצית זאת, זאת הייתה השאיפה שלך. ללא כל מה שעברת, לא היינו
עומדים כאן עכשיו", הוא אמר לא מזיז את מבטו מאליס.
"אבל...", ביל קטע את דבריה שם את ידיו על פיה. הוא נשק למצחה ושוב הצמיד אותה
לגופו בחיבוק חם. הפעם אליס לא היתנגדה. היא היתקרבה בשקט, כמו ילדה קטנה.
מחבקת אותו וטובעת בחיבוקו העדין. מרגישה את גלי החום והאהבה אשר יוצאים
מגופו. סוגרת את עיניה ונכנסת עמוק יותר עם כל פעימה ופעימה ששמע מלבו של ביל.
'המעשה שלך לא היה שווה אותו ילדה' ביל חשב לעצמו מלטף את ראשה ונושק לו.
טום ליטף את פניה של מריון באיטיות ממשיך להיתקרב אליה. עיניו
היו פתוחות לרווחה, לא מורידות את המבט מעיניה הירוקות של מריון. מריון
הרגישה את ליבה פועם במהירות. היא רצתה לצעוק, לברוח, אך קפאה במקומה.
אך לאחר שניות ספורות הצליחה לנוע מאט. דוחפת את טום מעליה היא סתרה לו
על הלחי.
"אוו...", נשמע צעקה וטום תפס את פניו אשר עליהן היתרחב וגדל סימן אדום.
"מגיע לך!", אמרה מריון ולחצה על הכפתור שיפעיל את המעלית חזרה.
"את אוהבת לעשות את זה קשה וכואב", אמר טום מתאושש ושוב מנסה לחזור
על מה שתיכנן.
"לא פשוט...", אמרה מריון וצילצול של המעלית קטע אותה והדלתות נפתחו, "זה
לא היה שווה בפעם הראשונה". מריון חצתה את דלתות המעלית מיישר את חולצתה
ונכנסת לחדרו של המנהל. טום אשר נשאר המום בתוך המעלית לחץ על קומה מס' 1.
'בת ז...' הוא ניסה להשלים את המחשבה. צילצול הפלאפון הפריע לכך.
מביט על המסך הוא ראה את מספרו של ביל.
"כן?", הוא ענה.
"שמע טום אני נוסע עכשיו לאנדרס, אל תחכה לי", אמר ביל מעבר לקו השני.
"בסדר", אמר טום ונאנח.
"קרה משהו?", שאל ביל.
"לא, לא משהו מיוחד", הוא אמר.
"טוב אז נדבר", ביל ניתק את השיחה. מתקרב לאליס הוא עזר לה לארוז
את חפצייה האחרונים.
"מה טום גם פה?", היא שאלה. היא ניראתה רגועה יותר. עיניה עדיין היו
אדומות מהדמעות אשר עמדו עליהן לפני כן.
"כן הוא בא לבקר כאן מישהי, אבל כניראה שלא כל כך יצא לו", ביל גיחח כמעט לעצמו.
אליס אשר הבינה את הרמז העלתה לראשונה חיוך דק וקטן על פניה.
היא הרגישה מאושרת ליד ביל. אפילו אם ניראה כי הוא הבן אדם הכי רחוק.
"זזים?", שאל ביל מרים את התיק שבו נמצאו חפצייה.
אליס הנידה בראשה לחיוב. יוצאים מבית החולים הם מצאו את עצמם
הולכים לכיוון ביתו של אנדרס.
המשך יבוא...
ספויילרים לפרק הבא:
"נו קדימה!""זה בסדר, כבר ראיתי את זה""אני מבקשת ממך לזוז, אם לא, אני הפעם לא יהיה כל כך עדינה""יא בן זונה!""עושה מה?!"
הודעה קטנה:
הפרקים הולכים לרוץ פה עכשיו קצת. בכתיבה כבר הגעתי לפרק ה- 9
שישלח בתאריך מסויים למנויים ויתפרסם פה מאוחר יותר.
אז כדאי לעשות מנוי!
וגם לא כל אחד אמר לי עם הוא קורא קבוע או לא!
תודיעו לי זה חשוב!
מקווה שתאהבו
Cristin
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Cristin.