זה לא שהוא ראה את הגבעה ההיא, אבל הוא כן הרגיש שהוא מתקרב למכשול. אחרת איך ניתן להסביר את הפנייה הפתאומית של גרגר החול ההוא? פנה מעצמו לימינה, פנייה חדה, מדויקת. שינה את מסלולו החולי בדיוק ברגע שאיימה עליו אותה גבעה, פנה לבל יתנגש בה.

והוא באמת לא ראה אותה, האמנם גרגר חול יכול לראות?!

רוח לא שינעה אותו. בכלל, רוח כבר אין פה הרבה זמן. יותר מדי הרבה זמן.

זמן?!

יש שיגידו מס' שנים, יש יגידו ימים. יש שיגידו שחלפו אך כמה שניות מאותו רגע מוזר.

ובכן, תחושת זמן זה לא הצד החזק של גרגרי חול. הם יודעים זאת היטב ולכן לא משתמשים במונחים של זמן לעיתים קרובות.

הגרגר המדובר המשיך להתגלגל לו חסר משמעות, חיכה שדבר מה יבעט בו, יעביר אותו מקום. קיווה כ"כ שידבק לגופו של זר, כזה שינדוד עליו ממקום למקום ללא הצורך במענה לתזוזה ששולטת בו.

כמוהו כמו חבריו, זז הגרגר ההוא בלי להפסיק. מתגלגלים לבדם. נאלצים לשנע את עצמם בכוחותיהם שלהם במין ריקוד מוזר.

אם ייצור אחר, חי או דומם, היה רוקד כך אפילו רק כמה רגעים מחייו היה כבר מזמן נופל על הארץ ומאבד הכרתו. אבל כבר הרי נאמר שלגרגרי חול אין תחושת זמן ומי יודע כמה רגעים שכאלו הם עוד רוקדים. מסתחררים סביב עצמם במחול המטורף הזה. סחור סחור בתנועות מעגליות. זזים מעצמם לפני שנתקלים בגבעה כמו זאת שהגרגר החול כמעט התנגש בה, אבל ידע מעצמו, בלי לראות, שהוא צריך לזוז ימינה. לפנות פנייה חדה, מדוייקת.

הגרגר שלנו נמצא קרוב לארץ, חלק מהגרגרים יעידו שהוא נגע בה מספר פעמים בעבר ובטח זה יקרה גם בעתיד (וזהו בין המקרים היחידים שהשתמשו במושגי זמן). לא תמיד לוקח חלק באותו מחול מטורף, מרצונו הוא כמובן. כך שהתמזל מזלו ונבחר להיות במיקום הזה.

הם עוברים מעל מקומות לא מקומות, כל גרגרי החול שהיו במה שהיה קיים כאן קודם, לא עוצרים, לא נחים, לא חושבים לרגע על מה שהיה ונגמר.

הם השורדים האחרונים, ודאי יישארו כאן לנצח אם זהו רצון האלוקים.

זה ממש מביך שאני כותבת קטע רק אם כתיבה נוצרת מעוררים בי מוזה.