טוב קוראים שלי, אני שמה לכם את הפרק השלישי, מצטערת על העיכוב. לחץ בזמנים.

קריאה מהנה!

****

מהפרק הקודם:

יום הלימודים עבר מהר, אך ללונה החלום נתקע בראש.

לונה הלכה במסדרון בית הספר עם מבט כלפי מטה, עד שנתקלה באדם, ונפלה לרצפה.

"אני מצטער, לא הבטתי לאן אני הולך" אמר הנער והושיט יד לעזור לה.

לונה הביטה בו והייתה מודהמת, היא לא האמינה למה שראתה.

"לונה? זאת באמת את?" צחק הנער

"ג'וש! מה אתה עושה פה?" צחקה לונה

"לונה, אני לומד פה..." ענה ג'וש

"מתי עברתם לקנדה מאירלנד?" צחקה לונה וקמה מהרצפה.

"עברנו לפני שבועיים, סיפרנו למשפחה שלך אבל בקשנו לא לספר לך, רציתי להפתיע אותך" צחק ג'וש

"טוב, ממש הצלחת!" צעקה לונה

ג'וש השתתק והביט בה, עיניו הירוקות זהרו באור הפלורסנט שיצא ממנורות מסדרון בית הספר.

"ג'וש?,....., ג'וש...?" ניסת לונה למשוך

ג'וש לא ענה הוא הביט למלעה.

"ג'וש?"

"אה.. קרה משהו לונה?" שאל ג'וש

לונה הביטה עליו במבט שדורש הסבר על מה שקרה שניה קודם לכן.

"לונה, זה לא עניינך עכשיו, יקח לך זמן להבין. אני פשוט דואג לך"

"דואג לי?"

~~~~

"דוניגון!" צעק שוריקן

"אני בא, מה אני אשם שאני עייף?, אתה יודע שזו מחלה" צעק דוניגון

"מה לעשות, אוקן קורא לנו דחוף לקריטסדל, שלטון הדרקונים בסכנה" צעק שוריקן על דוניגן והביט בו בעיניו האדומות

"מה זאת אומרת בסכנה?!"

"בסכנה! הנערה שהיא גלגול נשמתה של ארינה כנראה נמצאה!" טען שוריקן

"מי?" אל דוניגון

"אין לי מושג, בו נעוף לקריטסדל"

שוריקן עלה על ודוניגון קראו לקרימוס, הדרקון האישי שלהם, ועפו לקריטסדל.

בעודם עפים הם רואים אלפי אלפים ופיות מכל סוג משועבדים למוות, בקושי מצליחים לנשום.

"זה מה שקורה אחרי מותה של ארינה, ואם אנו נפסיד בקרב הזה, זה מה שיקרה לנו" לחש שוריקן

דוניגון נאנח והביט קדימה.

הוא לא רצה לפגוע באף אחד, אומנם הוא גלגול נשמתו של דונגן הבוגד, שבגד בארינה וב"חבריו" כביכול, אבל הוא היה שונה.

קרימוס נחת בחצר המלוכה שפעם הייתה בשליטת ארינה אך כעט אוקן ישב ושלט בה.

הם נכנסו לארמון שהיה שחור משחור, מלוכלך בכל פינה, וריח של אבק וטחב עמד באוויר.

"סופסוף הגעתם!" צעק אוקן

"מלכי, מי היא ארינה של היום?" שאל שוריקן.

אוקן פלט להבה מפיו והופיע דמותה של הנערה.

"אריונטה?!" צעק שוריקן

~~~~

"לונה! חכי לי!" צעקה אריונטה

לונה המשיכה ללכת וראשה מלא מחשבות.

"מה זאת אומרת אני לא אבין?, אני בת 17, איך שאני לא אבין?! אני לא סתומה....."

אך מחשבת נקטע בנגיעת אריונטה בכתפה.

"לונה? שעות אני קוראת לך!" צעקה אריונטה בעודה מתנשפת

"ואי, אני מצטערת לא שמעתי" ניסת לומר לונה להגנת.

"תגידי מה קרה לך?"

"כלום לא קרה לי."

"לונה, נו באמת!"

הייתה שתיקה בין השתיים במשך כמה דקות.

"בן דוד שלי,ג'וש, הגיע לגור פה" אמרה לונה בלחש.

"לא נכון!, ג'וש? הוא עבר מאירלנד לקנדה? באמצע הסתיו לקראת החורף?! הוא השתגע! הוא ימות בקור פה" צעק אריונטה

לונה התכוונה לענות לה אבל אריונטה החלה לצעוק.

"לונה תראי!" צעקה אריונטה.

"שוריקן?" אמרה לונה לעצמה בלחש.

השתיים עמדו המומות.

"אריונטה, דינך נחרץ!" צעק שוריקן.

הוא רץ לקראת וחטף את אריונטה.

היא נסתה להשתחרר אך הואתפס אותה כ"כ חזק סביב צווארה וגרם לא להתעלף.

"אריונטה!"

עד פה.

תגיבו