עשרה קבין של חֹכמה

"אז חשבתי לבוא אליך או היום בערב,מה שלא נראה לי כ"כ,או מחר,מה את אומרת?"

"וואי פאנן! יאלה דברי איתי מחר.."

וכך מצאתי את עצמי משקימה השקם השקם,עולה על רכבת ונוסעת ליבנה.(גם אני לא יודעת איפה זה יבנה,אז אל תטרחו לשאול)

הגעתי,אכלנו מלוואח פיצה (שזה מלוואח על פיצה) וזיווה (שזה..טוב אני לא יודעת מזה אבל יש בזה דברים טעימים) והתעקשתי שנסע בזה הרגע לשוק הפשפשים!

אז הלכנו לתחנה כשהשמש קופחת על ראשנו,וכמובן זו לא היתה התחנה הנכונה,אז אחרי מס' לא מוגבל של מכות הגענו לתחנה הנכונה,וחיכינו ונמסנו,ונמסנו וחיכינו,ובסוף האטובוס הגיע והגענו לתחנה המרכזית,

ומה עשינו בתחנה המרכזית? עשינו מחזיק מפתחות מזהב (בחרנו כסף אבל המכונה הטיפשה רצתה זהב!) שחרוט עליו תמונה שלי ושל רעות.האם רציתי לעשות את החארטה הזה??לא! האם היא אילצה אותי לעשות??כן! האם נדחסתי לפינת המכונה מרוב בושה שמה יזהו אותי??כן!

אז אחרי ציפייה ארוכה שהגמד הקטן שבתוך המכונה יסיים לחרוט את פרצופינו המעוותים הגיע המחזיק,ומסתבר שהוא כ"כ קטן ,לא ברור וזהוב,שנראה שגזלנו אותו משן של מישהו.אחרי ניווטים כושלים הגענו לאוטובוס שהוביל אותנו בשלב זה או אחר לשוק הפשפשים!

אז הגענו,והיינו בטוחות שהגענו לאיזה איזור ערבי ושסיכויינו לחזור הביתה היום נוטים ל0.בדרכינו מצאנו סרטוטים כאלה מגניבים של איזה שכונה שם,כאלה שיש לאדריכלים המגניבים,אז מה עשינו אתם שואלים?כמובן שלקחנו את זה וכל היום פטפטנו בקולי קולות על זה שצריך להוריד את הקיר ב2 ס"מ אחרת זה לא זה!.ואז,אז!אז מצאנו את חלומה של כל נערה-שאנטית-דתיה-שלא-מוצאת-בגדים-בשום-מקום-אחר-פרט-ירושלים ממש סמטאות ע-מ-ו-ס-ו-ת בגדים של העין השלישית במחיר כלום כסף,ובוא נגיד שלא צריך להיות סוחר גדול בשביל להוריד את המחיר.

("זה עולה 35" אה 35 "טוב טוב בסדר,אז 30!"),אז העמסנו מכל טוב שהארנק הרשה והמשכנו לנו בסמטאות החשודות ועיננו ראו גיטרה שחורה,יפייפיה,אז ניסינו את מזלנו בהורדת מחירה.המוכר אמר 120,ואנחנו הורדנו ל85 אחרי התפלספויות על טיבה הלקוי של הגיטרה.

מרוצות והמומות מהקניה חזרנו הביתה ופצחנו במסע ארוך של מהפך לגיטרה:פירקנו את המיטרים,ליטשנו לה את החיים,והתחלתי לצייר עליה

ואני גאה לומר,פשפש כל כך יפה!!(ככה קוראים לה..ע"ש מוצאה בשוק הפשפשים)