אחרי 11 חודשים של יותר מידי מעש,אם אתם שואלים אותי,הגיע החופש.שזה די מוזר,חופש.אפילו השם נראה לי כ"כ מוזר ורחוק.
רבים יאמרו שאני בחופש 10 חודשים (חודש אחד אני בפעולה-אדר),אבל לא כך הדבר.
אחרי אינספור מבחנים,מתכונות ובגרויות הגיע החופש.
אחרי כתיבה בכיתה סגורה כשבוחנת יושבת לי על העורף,אני יוצאת החוצה,ונושמת,מקשיבה לרגע לראש שלי ושומעת...
כלום!
אני לא שומעת כלום!הוא ריק!
לא לא לא,בטח יש לי מה לעשות,הרי חייב להיות איזה משו ללמוד אליו...
אז אחרי שנולדה לי אחיינית
אחרי שנסעתי לגולן לשבוע
אחרי שהייתי בשוק הפשפשים וקניתי גיטרה ואלאדינים
אחרי שנסעתי שוב לגולן לקיטנת איל"ן
אחרי שחזרתי סופסוף הביתה
אחרי שכבר דפקתי את הראש בקיר כי אני לא מצליחה לצייר את מה שיש לי בראש,
אחרי שכבר ציירתי עם כל חומר אפשרי ובסופו של דבר הצלחתי,
אחרי שכבר בדקתי בכל אינספור המיילים שלי האם מישו הואיל בטובו לשלוח לי מייל וכמובן התברר לי שטעיתי,
אחרי שהכנתי גלידה
אחרי שהתחלתי (עוד פעם) כיפה,
אני חסרת מעש.שזה די מוזר,כי אני לא רגילה,כי חייב להיות איזה משהו ששכחתי,כי אני תמיד שוכחת משהו...
טוב נו,מחר אני הולכת לעבודה שאבא אירגן לי (מי היה מאמין שאבא שלי יצליח למצוא לי עבודה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סנופקין...