כמו שאמרתי,כתבתי 2 פרקים.

מי שלא קרא את הראשון מוזמן לקרוא למטה.

בקרוב אני ישים עיצוב חדש שידיד*שמןואימובמיוחד* יטרח להכין לי אותו.

מקווה שתואהבו :ם

היא קמה.
שוב פעם כמו בכל לילה,שוב היא חלמה על זה.למה זה לא יוצא מראשה?
כל פעם האירוע הזה,שבגללו חייה נהרסו לגמרי.היא בחיים לא תבין מה קרה שמה,הכל קרה כ"כ מהר והיא הייתה כ"כ קטנה והיא לא זכרה דבר בברור
דבר אחד תמיד יפתיע אותה,למה הפיה לא סיפרה להם? לא הגנה עליהם? אחרי כל מה שהם עשו בשבילה? זה המעט שהיא יכלה לעשות בחזרה.
היא נאנחה,מנסה להבין איך מחיים מאושרים היא הגיע למצב הזה,שהיא סך משרתת פשוטה בבית של עשירה משוגעת.
היא היתיישבה לה במיטה,ונזכרה באותו אירוע.
היא רכובה על סוס,מחזיקה באותו בחור בלונדיני חזק.
 הם רכבו שעות,היא זכרה איך הם עצרו במרחק רב משמה,
ליד מעיין מים,הסוסים שתו והאנשים הכינו את נשקם.
אותו בחור בלונדיני,שאז חשבה שהוא מבוגר והבחינה כעת שהוא די צעיר.לא יותר מבן 15 כך חשבה,הושיב אותה ליד עץ וטיפל באפה.
"לעזאזל,הייתי צריך לטפל בך כשיכולתי..הפצע ממש החמיר! אני מתנצל,הם הכריחו אותנו להמשיך- לא הייתה ברירה.לא ידענו אם יש להם תיגבורת" הוא לחש .
היא נזכרה איך באותה שניה היא פרצה בבכי,היא לא ידעה למה אבל היא פשוט הייתה חייבת.
"הי הי,די לבכות" הוא לחש..הוא ליטף את פנייה וניגב את דמעותייה.
"יש לך מושג למה הם עשו את זה?" היא שאלה בחשש.
"פשיטה על כל הכפרים באזור...מפלצות רעבות.פשוט מחסלים כל דבר העומד בדרכם.
 מספיק, עדיף שלא נדבר על כך אני רואה שזה לא עושה לך טוב" הוא לחש לה.
"אני אקח אותך לכפר הסמוך,את היחידה ששרדה. היה לך מזל, נקווה שיהיה מי שיטפל בך שמה."
היא הנהנה,וכך הם הגיעו לכפר הבא.
היא לא זכרה במדויק את המלחמה שהייתה בכפר,היא רק זכרה איך אותו בחור -שמסתבר ששמו היה פיטר- לקח אותה לראש הכפר.
בניין גדול באמצע העיר.
כמה אנשים היתגודדו ליד אותו בניין,האדם הלבוש בבגדים יוקרתיים היה ראש הכפר.
כולם לבשו בגדים פשוטים לידו,ככה שהיה קל לזהות אותו.
"שלום לך אדוני" אמר פיטר לעברו,הוא ואמלי קדו.
"אוי אוי אחד מהלוחמים שהצילו את האזור,איך אפשר לעזור לך נער צעיר?" אמר ראש הכפר ולחץ את ידו של פיטר.
"יש לי כאן ילדה צעירה שאין לה איפה לחיות,היא ניצולה של אחד הכפרים המתים.היש דרך שהיא תוכל לחיות כאן תחת חסותו של מישהו?"
"אני יכולה לגדל אותה בתנאי אחד" התערבה אישה שאמלי לא הבחינה בה עד אותו רגע.
בגדייה היו יוקרתיים אפילו יותר מבגדיו של ראש העיר,היא עמדה ליד חבורת אנשים שהיו לבושים כמותה.
"הגענו בדיוק הרגע..ושמעתי את שיחתכם"-היא התחילה להסביר כששמה לב למבטיהם המופתעים.
"שמי היא קסנדרה,אני בטוחה שאתה יודע מי אני, אדם"מבטה הופנה לראש הכפר ומיד המשיכה"אני מחפשת משרתת חדשה,אם היא תסכים לעבוד עבורי היא תוכל לקבל בית, אוכל וכל מה שתצטרך.נשמע לכם טוב?"היא חייכה.
"זאת קסנדרה אחת מהנשים העשירות בעיר, אני בטוח שיהיה לה טוב אצלה" לחש אדם,ראש הכפר לפיטר.
פיטר הביט באמלי,"את רוצה?" הוא לחש לה.
היא לא ידע מה מצפה לה,היא חשבה שאותה אישה תיהיה נחמדה,היא עשתה רושם של אחת כזאתי.
היא לא ידעה שכאן היא חרצה את חייה לשנים של עבדות ויחס דוחה.
אבל,היא הנהנה.
היא והאישה הלכו לביתה הגדול,לא לפני שהיא נפרדה מפיטר בחיבוק, בגלל היא חיבבה אותו מאוד.
הבית של האישה היה בגודל של לפחות של 2 בתים מחוברים,והוא היה מפואר ביותר.
וככה היא הגיע לפה,כבר בת 15. כל כך הרבה שנים של יחס משפיל,ודוחה.
לאותה אישה הייתה ילדה בשם אליזבת, והיא הייתה מפונקת.
אמלי לא אהבה אותה במיוחד,הן תמיד היו רבות אחת עם השנייה.
אמלי הייתה חכמה יותר כך שהיא תמיד ניצחה בקלות.
ככה עברו להם השנים,הביטחון העצמי שלה ירד-היא בטוחה שהיא לא שווה כלום.
היא קמה מהמיטה, והיא שמה לב שהיא נרדמה באמצע העבודה.
היא רצתה רק לנמנם מעט. למזלה, קסנדרה לא שמה לב.
היא המשיכה לתלות כביסה,לנקות את הבית לעשות את הדברים הרגילים שהיא עושה.
היא הבחינה שהבית הגדול ריק לגמרי, אז היא יצאה החוצה לבדוק מה קורה.
היא הבחינה באדם זקן שמדבר עם קסנדרה ואליזבת'
בחצר הגדולה של הבית,שהייתה מקושטת בהמון צמחייה.
היא היסתתרה מאחורי שיח גדול והקשיבה.
"עקב מצב קשה של גנבים בעיר,ושלפני שבוע תקפו את ביתי פניתי אליך. אני רוצה שתלך לאלבין ותבקש ממנו ללמד את הבת שלי להילחם ולהגן על עצמה.
גם מפני המשרתת שלנו,הן בדרך כלל רבות הרבה והיא פראית! היא מכה את ביתי ללא הרף! אני רוצה שהיא תלמד להגן על עצמה מעט, תסביר לו את זה" נשמע קולה הקודר של קנסדרה,מה שגרם לאמילי לחייך,מכיוון שאינה בת אנוש. גופה היה חזק ביותר.
היא הצליחה להרים דברים ש10גברים לא הצליחו.
היא הייתה מנצחת את כולם בקלות, אבל לפני שבוע או יותר פלשו גנבים לאזור וגנבו מאנשים.
אותו דבר קרה לפני כמה ימים.
השם אלבין היה מוכר לה,היא ניסתה להיזכר והיא נזכרה,אלבין היה הלוחם המפורסם הוא בן מלמעלה מ200שנה,הוא לימד את אמא להילחם.היא חייבת להגיע אליו בכל מחיר.
"אמאאאא אני לא רוצה נו!! "יללה אליזבת בקולה הילדותי,למרות שהיא ואמלי היו באותו גיל,אליזבת הייתה נורא ילדותית ומפונקת.
"תשתקי! תפסיקי להיות כזאת מפונקת! את הולכת וזהו זה!" צעקה עליה קסנדרה והיא השתתקה.
"בכל מקרה,הבנת? קח זה התשלום שלך"
ממה שהיא הצליחה לראות זה היה שליח הוא רחב על סוסו משמה.
"אבל אמא!" התחילה אליזבת לילל שוב.
"די! כנסי לבית ועכשיו! אני יוצאת לסידורים"
אליזבת נכנסה לבית וטרקה את הדלת בחוזקה.
אמילי נכנסה מיד אחריה, לפני שאליזבת הספיקה לעלות קומה אחת למעלה לחדרים תפסה אמלי בידה
"תקשיבי לי ואני יגרום לך להישתחרר מהלימודי לחימה" לחשה לה אמלי.
היה לה רעיון איך ללמוד להילחם,זאת הדרך היחידה שלה להישתחרר מכאן, להיות כמו אמה, לוחמת נודדת עד שאמא התאהבה ופגשה באביה.
"ולמה שאת - ששונאת אותי כ"כ תעשי זאת?" אמרה אליזבת והעיפה את ידה של אמלי.
"תקשיבי ותסתמי כבר! את רוצה או לא?!"
"בסדר..."
"תקשיבי,הבן אדם הזה אלבין. זה הלוחם המפורסם נכון?"
"ברור"
"הוא גר רחוק מכאן?"
"כן, למה?"
"תקשיבי. תבקשי לשם שינוי ללכת לבדך, ואמך בטח לא תסכים. תגידי לה שאני אבוא איתך, בתור מגן שאני ישמור עליך כי אני מספיק חזקה להגן עליך...שכנעי אותה בקיצור,נלך לשם, את תלכי לדרכך ואני אלך ללמוד במקומך.
פשוט תעסיקי את עצמך ותדאגי שאמך לא תדע שאת לא שמה. בכל מקרה היא כמעט לא בבית, היא כל היום בסידורים. אני אגיד לאותו אלבין שאני את והוא לא ידע והכל יסתדר מה את אומרת?"
"אבל..אם היא תגלה?"
"היא לא..רק אם תקשיבי לי."
"אממממ...........בסדר רק לא להילחם,אני כל כך לא רוצה להרוס את העור המושלם שלי" היא חייכה העיפה את שערה השחור והארוך אחורה וקרצה לאמילי.
"לא כמוך,שאת מלוכלכת ותת רמה,לי יש קצת כבוד עצמי בתור אישה ולא גבר,אם זה מה שיעשה לך טוב- אין לי בעיה,אני הולכת לישון קצת. נדבר על זה אחר כך"והיא עלתה לחדרה.
מקווה שאהבתם,חן.