אני לא יודעת איך להתחיל את זה
איך לפתוח את הפוסט הזה
שמבחינה רגשית הוא הכי קשה שכתבתי פה
לפני כמה ימים העלתי פוסט באסה
ושם לא היו לי סיבות שיכולתי להסביר
כתבתי גם שמשהו רע הולך לקרות. וצדקתי
הכל קורה ביחד.
הכל פשוט מתמוטט עלי
ואני קורסת תחתיו
שמעתי דברים שאני לא רציתי לשמוע
אמרו לי דברים שלא רציתי לשמוע
ואמרתי דברים שלא רצתי להגיד
מה שבאמת קרה, והפרטים המדוייקים לכל האירועים האלה
קבורים איי שם, עמוק עמוק בתוך הטיוטה.
אני לא מרחיבה יותר מיזה
חוץ מזה שרע לי פה
אני חייבת לצאת מהבית. לברוח
אבל פשוט לא יכולה
בנוסף לכל- הוא הלך.
ידעתי שזה מה שיקרה.
אני לא יכולה יותר. פשוט לא
כולם ממשיכים והולכים לאותו הכיוון. לא מפסיקים
כולם עושים אותו הדבר ומצפים ממני גם
מצפים ממני משהו שאני לא יכולה לתת
תעצרו! אני רוצה לרדת.
זה היה אחד הפוסטים הרגשיים ביותר שהיו לי.
*עריכה*
סופסוף הבנתי, סופסוף גיליתי את מה שהייתי צריכה להבין.
אני לא אכתוב מה קרה, או מה היה
ובטח גם לא תדעו למה אני מתכוונת או מה אני רוצה להגיד בזה.
הייתה לי תקופה יפה, בזמן האחרון גיליתי שהיא הולכת ונגמרת
אבל מה כבר אפשר לעשות ?
כלום!
פשוט נחכה לתקופה טובה אחרת.
אני לא אשב ואחכה לו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dafni