בשקט בשקט חלף-עבר-חמק לו אחד מציוני הדרך המחוייכים של ההיסטוריה המקוונת. בשבוע שעבר מלאו עשרים וחמש שנים לאבי האמוטיקונים - הסמיילי הממוחשב - צירוף של שלושת התווים: סוגר, מקף ונקודותיים – היינו :-).
נדמה לי שיובל הכסף של הסמיילי עבר ללא שום איזכור עברי (בלוגים ותקשורת דיגיטלית) ובדיוק בשביל זה אני כאן – לתקן עוול היסטורי בחיוך וקריצה. אני לא משוכנע שזו תהיה הגזמה לטעון שהסמיילי שני בחשיבותו (ובתדירות השימוש בו) רק לשלוש הנקודות רבות ההבעה…
הולדת הסמיילי כמו ששוחזר מטייפ הגיבוי של הארכיב של קרנגי-מלון.
לסמיילי כמו-גם למגוון אמוטיקונים פרמיטיביים נחשפתי לפני קצת פחות מחמש עשרה שנה – עם החיבור הביתי לאינטרנט (נדמה לי לשרת פלוטו של האוניברסיטה העברית) ובפרץ אובססיביות קניתי ספר שיסביר לי הכל על מוזילה, על IRC ועל FTP. הספר שחשף את העולם החדש הקדיש גם פרק להתנהגות צ'טים נורמטיבית וכטיפ צירף גם רשימת אמוטיקונים וקיצורים כמו lol או brb.
הסמיילי "הומצא" (יותר מדוייק יהיה לומר 'הוצע') ב-19 בספטמבר, שנת 82' על ידי פרופסור סקוט פולמן (Scott Fahlman) מהמחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון. "בראשית שנות השמונים," הוא מספר, "היינו מתכתבים במחלקה על לוחות מקוונים – הגרסה המוקדמת של הניוזגרופס והפורומים. חלק מההודעות היו חשובות וחלק אחר עסק בזוטות. מלחמות רשת היו מתלקחות בעקבות הערות כאלו ואחרות שפורסמו". קצר בתקשורת הוא דבר צפוי כמקובל במקרים של תקשורת אנושית – ולא פעם, הערב סרקסטית הומוריסטית לא הובנה נכון על ידי חלק מהקוראים שנעלבו וההגיבו בעוצמה. מישהו הציע, בבדיחות הדעת, לסמן כל פוסט לא רציני בסימון מוסכם בשביל שחסרי ההומור יבינו את הבדיחה ופולמן תרם את חלקו והציע את הסמיילי כאינדיקטור מתאים. בצורה אופיינית לפרופסור למדעי המחשב הוא גם לקח בחשבון שיקולים של אופטימיזציה וכתב בפורום:
בהתחשב באופי הפוסטים בפורום, למעשה זה יותר חסכוני לסמן דווקא את הפוסטים הרציניים. את אלו אפשר לסמן באופן הבא :-(.
השימוש בסמיילים התפשט בניוזגרופס של קרנגי מלון ובשאר הקמפוסים, אמוטיקונים חדשים נוצרו – כולם מבוססי ASCII. אפשר לציין ציון דרך נוסף בסוף שנות התשעים, כשענקיות תוכנה כמו מייקרוסופט פרשו את סימוני הסמיילי ובאופן אוטומטי הפכו אותם לאלמנט גרפי: 
והחדירו אותם של לב ליבו של המינסטרים. בתחילת שנות התשעים – עידן הג'אווה-ג'אווה-פרוקסי-פרוקסי הפכו האמוטיקונים לגרפיקה קופצנית ורב מימדית. באנרים אגרסיביים שנציעים להוריד אמוטיקונים חינם צצו בכל אתר ואתר - אינדיקטור מצויין לכך שהגעת לאתר ספאם.
את חדירת תרבות האינטרנט לכל פינה וחור אפשר לבחון דרך השתלשלות האמוטיקונים גבוהי המצח וקיצורי הליט (leet או eleet) הגיקיים. ממגדל השן של האייווי-ליג הם הפכו לפקאצית נפוצה. כרמל ויסמן מנתחת את התהליך הסוציולוגי הזה וגם נותנת לו כבוד. "הן בעצם יצרניות תוכן" היא אומרת ברשימה הפאקצותתתת שולטותתתתת. קשה לי לומר שאני מסכים עם זה. בעיניי זו עדיין רדידות, שלא לומר טמטום, אבל היי – אני הרי שמרן גבה מצח.
את פיתוח האמוטיקונים האולטימטיבי אפשר לזקוף לחברת >zlango הישראלית שפיתחה שפה שלמה המורכבת כולה רק מאמוטיקונים. אפשר לראות בזה את שקיעת העושר הלשוני אבל בזילנגו מעדיפים לראות את האפשרויות שנפתחות – יצירת שפה (דלה אך) משותפת ומובנת לאנשים מכל התרבויות. בינתיים תשפטו בעצמכם, הנה, למשל, סיפור אדם וחוה (וכמובן הנחש):
סמיילי – לְיט – פקאצית, לצורת ההבעה הזו מגיע פוסט קצת יותר רציני. אפשר אולי לחבר אותו לתיאוריה של אופטימליות ובאנגלית optimality theory, לבלשנות למדעי המחשב – שני הנושאים העיקריים של הבלוג הזה, אבל זה יצריך קצת יותר השקעה ומחקר. בהזדמנות. בינתיים נחגוג את יובל הכסף לסמיילי – סמל שימושי רב הבעה ורב עוצמה ;->
מומלץ, אגב, לקרוא את סיפור הסמיילי כמו שמספר אותו פרופסור פולמן עצמו.
וזהו!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
