אני נמשכת לגניבות. זה כיף לי. אקשן.
אני חושבת שההורים שלי יודעים. אני תמיד לוקחת להם כסף מהארנק, הם בטוח שמים לב ומעלימים עין. לא יכול להיות שהם כאלה עיוורים.
אני קוראת לזה מחלה, כי גם אם אני ממש רוצה, קשה לי לעצור את זה. גם כשיש לי כסף, אם תהיה לי אפשרות- אני אגנוב. וזה רע. אף פעם לא חשבתי שזה רע באמת, רק אמרתי כי זה נשמע נורמאלי שלגנוב זה רע.
עכשיו אני יודעת שזה רע ואני רוצה להפסיק את זה אבל לא יודעת איך.
פעם אמרו לי שהגענו לעולם הזה כדי לשנות תכונה שטבועה עמוק בנו ואנחנו חייבים לשנות אותה. ישר חשבתי על הגניבות.
אני בן אדם טוב בדר"כ, באמת. נחמד גם כשאין לי כח. משתדלת לעזור. אבל אני לא יכולה להסביר למה אני עושה את זה. זה נותן לי כזה אנדרנלין. ובכלל, כיף שיש כסף.
חשבתי לספר לאבא.
אין לי מושג מה תהיה התגובה שלו.
אם הוא יביא לי כסף כדי שאני לא אגנוב, או שיגיד לאמא שתשלח אותי בטח לאיזה פסיכולוג.
מה נראה לכם שכדאי לי לעשות?!
בקשר לאוכל, אחותי חושבת שאני אנורקסית ומנסה לפטם אותי. אני יודעת שאני לא. מה זה בכלל אנורקסית? לחשוב כל היום על אוכל- כולם עושים. למנוע מעצמך שטויות וג'אנק פוד- כולם משתדלים לעשות. אני לא מרעיבה את עצמי. לא מקיאה. לא לוקחת לקסעדין. אני לא אנורקסית. באמת שלא. אני אוכלת המוןןןןןןןןן, ובאמת המון. פשוט משתדלת להפסיק כשאני כבר לא רעבה.
אז אל תקראי לי אנורקסית! עאלק אחות! בוגדת... רוצה רק שיהיה לי רע...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
