שוב פיגוע דריסה, למי כבר יש כוח? לי בהחלט לא.
עוד המון פצועים, עוד ערבי מת, עוד חייל/אזרח גיבור, עוד טלפונים לכל המי והמה בירושלים, עוד ועוד ועוד ועוד מאותו השיט!
נשבר לי מהמציאות הטיפשית הזאת! הכל בגלל ששני צדדים לא מוכנים אפילו לירוק אחד לכיוון השני, שלא לדבר על לדון על דרך להשאר שקטים.
ראיתי היום סרט שבו המלך אמר "בכל תקופת מלכותי רק 5 שנים היתה תקופה של שקט."
ואני מגחכת לעצמי ואומרת "שיגיד תודה, לאולמרט את זה אפילו לא היה."
אז כן, אנחנו חיים בתוך מלחמה אחת גדולה שבה אנשים קמים בבוקר עם הרצון העז לדרוס אנשים אחרים, אז הם הולכים ועושים את זה!!!
זאת הסיבה שברגע שאני מסיימת את הצבא אני עפה מכאן לכל הרוחות וחוזרת רק בחגים לארוחות.
שהארץ הזאת תתקע במלחמות שלה כמה שהיא רוצה, אני לא מוכנה להיות עוד אחת מ1000 קורבנות.
ולנושא קצת יותר מדכא,
קיבלתי את תוצאות הבגרויות.
כזה ציון נמוך לא ראיתי הרבה זמן.
והמורות (ימח שמן) לא מופתעות.
סליחה? אני חרשתי חודשים לפני! למדתי כל השנה! הכנתי את כל השיעורים!
והן לא מופתעות למה? כי כבר 10 שנים אני מוכיחה שאין בידי את היכולת לחפור.
סליחה באמת שאני לא מוכנה לכתוב נושא נחמד שאפשר לכתוב מדהים ב5 שורות על עשרה עמודים.
סליחה באמת שאני לא מוכנה להיות כמו אבא שלי שרק שואלים שאלה וכבר מגיעים לקצה השני של העולם כי הוא אוהב לקפץ.
שילכו כולם להזדיין. השנה הזאת בהחלט לא התחילה לי ברגל ימין,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
