לו הייתי רוטשילד...

אמור להיות לנו סמינר דו קיום

אני ממש לא רוצה לצאת לסמינר הזה. אני לא מאמינה בדו קיום, אני לא מעוניינת בדו קיום ואני ממש לא רוצה להיות חלק בזה.

אין לי שום עניין בלפגוש ערבים ולדבר על המצב. מה זה יעזור לי?

אין לא רוצה לדבר עם ערבים שמגדירים עצמם כפלסטינים על דו קיום באותה מדינה.

מדינת ישראל פעם אחרונה בדקתי הוקמה כמדינה יהודית, בית לעם ה-יהודי- לא ערבי. וככה אני מעוניינת שזה ישאר.

אני יודעת שזה דעות נורא ימיניות אבל זה מה שאני חושבת, אולי אני ימינית. אני לא קיצונית, אבל מה רע בלהיות ימינית?

מה רע בלרצות שהארץ הזאת תהיה רק של היהודים? כמו שהייתה פעם בתקופת התנ"ך?

הסמינר הזה בוטל . בגלל שלבי"ס הערבי שהיינו אמורים לפגוש לא הסתדרו התאריכים.

אני, שמאמינה שהכול זה מלמעלה ישר חשבתי על אלוהים שלא רוצה שנפגוש את הערבים, שלא רוצה שנחיה איתם ביחד.

עם אלוהים לא רוצה אז לא יהיה, לא יעזור שום דבר.

אולי זה סתם מחשבה מטומטמת אבל זה לא משנה, ככה אני חושבת ואני שמחה עם זה.

טליה היום אמרה לי להפסיק עם כל הדיבורים האלה על אלוהים, היא לא מאמינה היא לגמרי ההפך.

אבל אני לא יכולה, אלוהים הוא זה ששומר עליי ודואג שהכול יסתדר לי טוב. במה אני אאמין עם לא באלוהים?

בראש ממשלה שישמור עליי? במשטרה שתדאג שלא יקרה לי כלום?

כשאלוהים יגיד שלום אז יהיה שלום.

בנימה זאת אני סוגרת את הערב.

לילה טוב

בר