אוקיי. אני חייבת לפרוק כל מה שיש לי. וזה לא מעט!
אני מרגישה טיפשה, ותקועה, ומפגרת, ופגועה, ורגישה, ודבילית וטמבלית.
מישו פגע בי ואני נתתי לו שוב אפשרות לפגועה בי. הוא פגע כי כל כך, ואני פשוט נפלתי עוד פעם בקסם שלו ובמשפטים שלו, שאלוהים יודע עם הוא באמת התכוון אליהם. בחור שגדול ממני ב4 שנים, בחור שכבר בצבא! שבגללו אני חושבת עם אני מספיק טובה, או אם אני טיפשה, או פתי מאמין. בחור שבגללו אני שופטת את עצמי ומכניסה את עצמי לדיכאון. כל פעם שאני מתקשרת והוא לא עונה אני תוהה עם הוא מסנן, כל פעם שאני שולחת סמס והוא לא מגיב אני תוהה עם הוא חושב שאני טיפשה ורודפת אחריו. ונמאס לי! אני לא רוצה יותר! אני רציתי להיפגש איתו לדבר, לסגור מעגל, לראות מה הקטע, אבל הוא היה בצבא. רציתי ובאתי לקראתו והוא פשוט נתקע. למה הכנסתי את עצמי לזה? מה עשיתי שמגיעה לי דבר כזה?
אני לא מתחרטת שהייתי איתו, הוא היה הנשיקה הראשונה שלי, אפילו אם זה היה סטוץ של ערב אחד, זה הרגיש כל כך נכון וכל כך אמיתי. ואני פשוט נפגעתי, ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי אחרי זה. הנשיקה הזאת שלו נתנה לי כל כך הרבה בטחון, יכולתי להתסכל על עצמי במראה ולהגיד בלב שלם שאני יפה באמת, לא יכולתי לעשות את הדברים האלה הרבה זמן. הנשיקה הזאת נתנה לי כל כך הרבה בטחון עם בנים, לדבר עם בנים, ולהיפתח אל בנים. פעם לא היו לי ידידים, עכשיו יש לי, אנשים אוהבים אותי, ונהנים להיות איתי. לא יודעת מה יהיה, אולי אני אמצא מישו אחר, יש מישו שאני רוצה, אבל אני לא יודעת מתי אני אפגוש אותו, או אם בכלל ניפגש.
ועכשיו לנושא אחר, שגם ממש מכניס אותי לדיכי.
אמא שלי בהריון, אם בת. הולכת להיות לי אחות. אני יודעת, עכשיו אתם בטח חושבים על איזה טיפשה אני, שאני עצובה בגלל זה. אבל תבינו דבר אחד: אני הייתי בת יחידה 14 שנה, יש לי 2 אחים בנים קטנים. אני רגילה להיות בת יחידה, טוב לי ככה, זה הייחוד שלי, אני הבת של אבא שלי, ואני לא רוצה עוד בת לידי שתיקח ממני הכול, אני רוצה להמשיך להיות בת יחידה, הבת היחידה של אבא שלי. האחות הזאת תיהיה גם הבת של אבא שלי ואני לא רוצה אני רוצה להיות היחידה. אני יודעת שזה נורא אנוכי אבל מה אני אעשה? טוב לי להיות יחידה, טוב לי להיות הבת היחידה של ההורים שלי, הבכורה. עכשיו אני אהיה רק הבכורה, תהיה עוד אחות. אני אהיה רק הבכורה, לא היחידה. וזה עוד יותר קשה כי ההורים שלי אמרו לי שאמא שלי בהריון כשאמרתי להם שאני לא רוצה עוד אחים ושטוב לי שאחנו שלושה, ואני קיוותי שזה יהיה עוד בן אבל ידעתי איכשו שזאת תהיה בת. כשההורים שלי אמרו לי שזאת בת, אני רציתי לבכות אבל לא בכיתי, לא רציתי לעשות את זה להורים שלי. שנתיים אני מבקשת מהם אחות וכשהם מביאים לי אחות אני לא רוצה אותה. מה אני אעשה עם עצמי? איך אני אסתכל על הילדה הזאת? אמא שלי מדברת איתי על לקחת אותה לשופינג ולעשות לה כייף כשהיא תהיה גדולה ולי בא רק לבכות. אני אצטרך לתת לה את המשחקים שלי, הברביות שלי שכל כך אהבתי (אני לא רכושנית בדרך כלל, אבל את הברביות אני מאוד אוהבת שיחקתי איתם ממש מלא), ואולי היא תרצה לתת לה את הבובה שלי, את סנדרה, שאותה אני בחיים לא אתן, זה סבתא שלי הביאה לי ויש לי אותה מאז שאני זוכרת את עצמי בערך, אותה אני לא אתן אפעם. אפילו לבת דודה שלי שהיא בת שנה וקצת לא הבאתי לשחק איתה. תקראו לי אנוכית, מגעילה, לא יודעת. אבל ככה אני מרגישה. מה אני אעשה?
עוד 3 שבועות בערך זה יוצא האחות הזאת, אני מקווה שאני לא אשבר, שימשיכו להתייחס אליי כמו שפעם.
ואם ידברו איתי יותר מידי על להיות האחות הגדולה וכמה כיף יהיה לי וכמה אני אהנה איתה ולעשות לה כייף אני פשוט אפרוץ בבכי ליד מישו, וזה לא משו שאני רוצה לעשות. כי אני באמת לא צריכה יותר מידי מתח בחופש הזה. מספיק יש לי.
אני חייבת להיפגש עם מישו, מישו שאני יכולה לדבר איתו על הכול, ולא פסיכולוג, חברה שלי או ידיד שלי, אני חייבת לפרוק מול מישו, יותר מידי אני אם עצמי ומתישו אני פשוט אשבר, לא יודעת מתי. אני מקווה שבקרוב, לפני שצוציקית תגיעה ותהרוס לי.
בכל מקרה אני כבר אפרוק שוב מתישו, או כשאני אשבר.
זה בטח יגיעה.
אז עד כאן שיהיה לכם לילה טוב.
בר .
((זהו שמי באמת, ברברה זה כינויי שפשוט כל העולם קורא לי ככה))
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: