רשומה ראשונה, ב-1.5! איזו מסיבה!
נכון, היום היה יום הזיכרון לשואה, תאמינו לי שבבית הספר דאגו שנזכור את זה. שני ילדים מפגרים מהכיתה שלי החליטו שהם לא יכולים להתאפק, ופשוט צחקו כמו מטורפים בזמן הצפירה.....הם קיבלו על זה השעייה ליומיים.....וזה גרם לי לתהות: מה גורם לשני ילדים בני 15, לשניהם קרובי משפחה שנספו בשואה, להפגין מנטליות של ילדים בגן ולצחוק כמו מטורפים במשך הצפירה? הדרדרנו עד כדי כך שלאנשים כבר לא אכפת?
ובמעבר חד בנושא, ה-1 במאי היום!
נכון, בארץ היה בלאגן עם העניין של יום השואה-חג הפועלים, ובגלל שהייתי צריכה להגיע לבית הספר עם חולצה לבנה, ומכנסיים אדומים אין לי, קניתי מראש חזייה אדומה, סתם בשביל הכיף. אני מפגינה בדיסקרטיות!
התבטלה הפעולה של התנועה בגלל טקס הזכרון שערכנו במועדון הנעורים. אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה הייתה לנו פעולה. המדריכה שלי ממש סבבה והכל, אבל בערך חודשיים שלא הייתה לנו פעולה. מחנה פסח לא נחשב, זה היה מחנה עבודה, עבדנו מצאת החמה ועד צאת הנשמה (היא יוצאת בסביבות 2 בבוקר). בקיבוץ טוענים שאני מכורה לתנועה. אז מה? זה עדיף על להיות מכורה לטלוויזיה או לסמים, לא?! החברות שלי אומרות שאני בת הכיתה בקיבוץ עם הכי הרבה סיכויים שתעשה שנת שירות בתור גרעינרית בתנועה. מקסים. כולם יודעים את העתיד שלי, חוץ ממני.
אז בברכת לילה טוב, חלומות פז וכל שאר השטויות,
kibbutznikit
נ.ב.- בבקשה תשאירו תגובות על הקטע, אני רוצה לדעת אם אני עושה את כל העניין הזה נכון....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
