יגון עשוי להיות משהו שמשותף לכולנו, אבל אצל כול אחד הוא נראה אחרת,
לא רק על המוות אנו צריכים להתאבל, אלא גם על החיים, על אובדן, על שינוי....
וכשאנחנו תוהים למה לפעמים זה כ"כ דפוק, או חייב לכאוב כ"כ...
אנחנו צריכים לנסות ולזכור, שהכוך יכול להשתנות במהרה...
כך נשארים בחיים, כשכ"כ כואב שאי אפשר לנשום, כך שורדים
על ידי כך שזוכרים את אותו יום מסויים... איכשהו באופן בלתי אפשרי לא תהיה לזה הרגשה כזאת, זה לא יכאב כ"כ,
היגון מגיע לכול אחד בעתו... ובדרכו.
המיטב שביכולתינו לעשות, המיטב שביכולתו של כול אחד הוא לנסות לכיוון של כנות,
הדבר הבאמת דפוק, החלק הכי גרוע ביגון זה שהוא לא נשלט, הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות
הוא לנסות לחוש בזה, כשזה מגיע ולהניח לזה, כשאנחנו יכולים.
החלק החלק הכי גרוע הוא שברגע שחושבים שעוברים את זה, זה מתחיל מחדש.
ותמיד... בכול פעם זה מהמם.
יש חמישה שלבים ליגון, הם נראים אחרת על כול אחד מאיתנו אבל הם תמיד חמישה-
*הכחשה
*כעס
*מיקוח
*דיכאון
*השלמה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
