פרק 3
הוא הסתובב לכיווני והסתכל בעיניי. השתתקתי והסמקתי מעט. הוא חייך והמשיך לדבר.
"זה באמת קורה לי?" חשבתי לעצמי. "וואו מי זאת? אף פעם לא נדלקתי כ'כ על מעריצה,"
חשב יו. באותו רגע ראיתי רק אותי ואותו. אני ואותו, והמוזיקה התנגנה לה ברקע.
כ'כ חשקתי בו, ועכשיו החשק היה חזק מתמיד. רציתי רק שההופעה כבר תיגמר,
שאני ילך כבר לפגוש אותם. כמה שאני אוהבת את כל השירים שלהם, ואת כל אחד בלהקה,
היה לי קשה להתרכז בהופעה, לא הייתי בפוקוס, הסתכלתי על יו , וחיכיתי לרגע
שאני סוף סוף יוכל לראות אותו ליות משניה בלי שמעריצות יסתירו לי. כל שיר שהם שרו,
הקשבתי לכל מילה ומילה, וכל רגע נקשרתי יותר ויותר לשירים. הגיע השיר האחרון של ההופעה.
הם התחילו לשיר את " Ich kann auch ohne dich". באמצע השיר הם הפסיקו לשיר ולנגן.
כל המעריצות ידעו מה זה אומר, הוא הולך להעלות מישהו לבמה. כל מעריצה קפצה וצעקה כדי שהוא יבחר בא.
אני אפילו לא טרחתי, הסיכויים שהוא יבחר בי אפילו לא קיימים. עמדתי שם והסתכלתי על כל המעריצות סיביבי.
הסתכלתי על הרצפה וחיכיתי שהוא יבחר כבר במישהי. לא יכולתי להתמודד עם הכאב. פשוט לא יכולתי.
הרמתי את הראש כדי להביט בו פעם אחרונה לפני שאתמודד עם הכאב, הכאב של לראות אותו עם מישהי אחרת.
הוא חייך אליי וסימן לי לעלות. הסתכלתי עליו המומה. הסתכלתי מסביבי, וחזרה עליו. הוא הנהן עם הראש
וסימן לי שוב לעלות. "הוא בחר בך! הוא בחר בך!" גס'יקה צעקה וחייכה.
ניגשו אליי שתי שומרים ועזרו לי לעלות על הבמה. "מה! לא אני לא יכולה!" צעקתי.
הסתכלתי על גס'יקה והסמקתי. יד אחזה בידי ואמרה , "ברור שאת יכולה," בצרפתית.
הלב שלי קפא. לא יכולתי לזוז. הפעימות הפסיקו לפעום. הסתובבתי, וראיתי את יו עומד שם עם
עוד מקרופון ומביא לי אותו. "ממ-ה? לא אנ.." גמגמתי. מקס ופאבי המשיכו לנגן את השיר.
יו התחיל לשיר והסתכלתי לו עמוק בעיניים, לאט לאט הפחד עבר, הוא עבר מרגע לרגע. הוא נתן לי ביטחון,
בישבילי? רק אני והוא היינו שם. הוא סימן לי להתחיל לשיר. ניהרתי את הראש מהר והסתכלתי עליו במבט
מפוחד. הוא החזיק לי את היד ואמר יחד איתי את המילים. סיימתי לשיר איתו את השיר. הוא הסתכל
עליי והסמקתי מעט. "Commen tu t'appelle?(איך קוראים לך)" שאל אותי.
"מישל," עניתי וחייכתי חיוך תמים. "מישל, שם יפה בישביל בחורה יפה," הוא אמר וחייך. "תודה,"
חייכתי חיוך ענק. הוא צחק. "יש לך קול יפה, מישל, " הוא אמר. "תודה," אמרתי. חיבקתי אותו
חיבוק ארוך ושחררתי. מבטינו התנגשו ועיניינו נצצו. ירדתי מהבמה וחזרתי לגס'יקה. רציתי כל כך
לקפוץ ולחבק אותה, אבל במקום זה, עמדתי שם ובהיתי בו. גס'יקה חיבקה אותי כמה שניות אך
הפסיקה כדי לראות למה אני לא מחבקת חזרה. לפי המבט הזה, המבט שהיא ראתה כ'כ הרבה פעמים,
היא הבינה שאני שוב בוהה בו, חושבת עליו, חושקת בו. הוא ירד מהבמה. עקבתי אחרי
כל צעד וצעד שעשה. הוא הביט לאחור לשניה, וחזר לכיוונו. החיוך לא ירד מפני, האושר היה
חזק מתמיד. "אני כל כך שמחה בישבילך!" צעקה גס'יקה. הייתה הרבה מהומה. בנות
יצאו מהמקום וחילקו שם פוסטרים שלהם. גס'יקה ואני הלכנו לקחת, לקחנו להם כמעט את
כל הפוסטרים. "טוב בואי כבר! אני מתה לראות אותם סוף סוף הגיע הרגע!" גס'יקה צעקה.
כל גופי רעד, שוב אראה אותו, מה אגיד לא, כל מיני שאלות הציפו אותי.
"בואי כבר!" אמרה גס'יקה ומשכה בידי. הגענו לשומרים וגס'יקה טיפלה בכרטיסים.
אני עמדתי שם וחשבתי. "מה יהיה? מה אגיד לו? האם זה באמת קורה?" חשבתי שוב ושוב.
עוד ועוד מחשבות הציפו אותי. "בואי, זה בסדר אנחנו נכנסות," אמרה גס'יקה ומשכה בידי.
"בטוחה? אני לא מוכנה! אולי לא?" אמרתי. "מיש', חיכינו כל חיינו לזה! זה סוף סוף
מגיע! אנחנו לא נוותר על זה!" גס'יקה אמרה לי. "בואי כבר אנחנו נכנסות!" משכה בידי
ונכנסו אל תוך החדר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
