:) A Killerpilze Story

סליחה שלקח זמן

פשוט הייתי נורא עסוקה

אבל הנה הפרק

תהנו ממנו 3>

מי שכן קורא חחח

פרק 4

"בואי כבר אנחנו נכנסות!" משכה בידי ונכנסנו אל תוך החדר. נכנסנו והם היו שם. כל כך מושלמים,
יותר ממה שחשבתי. החדר היה גדול, היה אזור עם מראה ולידה שולחן עם שתיה ואוכל. הייתה שם קורסה,
מקס ישב שב. "אוי איזה מושלם!" חשבתי. הוא הסתכל עליי וחייך. חייכתי חיוך מביך חזרה. לידו עמד
פאבי, הוא הסתכל על גס'יקה וחייך. היא הסמיקה מעט וחייכה. "אז.. איך קוראים לכן?" שאל מקס.
ציחקקנו מעט וגסי'קה ענתה, "אני גסי'קה, וזאת מישל." חייכתי חיוך תמים והרמתי והסתכלתי על כולם.
"כן אני מאמין שכבר נפגשנו," אמר יו וחייך. "מישל תצלמי אותי איתם טוב?" אמרה גסי'קה. "בסדר, תעמדו
ביחד," עניתי וצחקתי. הם עמדו והרמתי את המצלמה. היד שלי רעדה כולה, כנראה מההתרגשות. גסי'קה שמה יד  על
מקס שעמד לידה ונתנה נשיקה בלחי לפאבי. צילמתי. "עכשיו עם כל אחד בנפרד, " צחקה גסי'קה. גם הם צחקו.
צילמתי אותה עם כל אחד. "עכשיו גם אותי תצלמי!" צעקתי וצחקתי. הצטלמנו כולנו ביחד. הצטלמתי אחרי זה בנפרד עם פאבי
ועם מקס. "הגיע התמונה האחרונה.. בינתיים!" צחקה גס'יקה.
התקרבתי ליו, הוא שם את ידו עליי ואני את שלי עליו. "מוכנים?" שאלה גסי'קה וצחקנו. הסתובבתי לתת לו נשיקה בלחי
ושפתינו התנגשו. *פלאש* נשמע ברקע. גסי'קה עמדה שם, המומה. "אויי! אני ממש מצטערת זה," התחלתי להגיד.
"אשמתי," סיים יו וחייך. הסמקתי מעט. "סולח?" שאלתי. "כן," ענה וצחק. "אוי איזה שאלה מפגרת! כל הכבוד
מישל!" חשבתי לעצמי.
ישבנו ושאלנו אותם כל מיני שאלות. אחרי כמה דקות מקס אמר, "אני מצטער אבל יש גם עוד מעריצות בחוץ," ענה וחייך חיוך תמים. "אנחנו סולחות איך אפשר שלא!" ענינו יחד.
"הנה המספר שלי," אמרה גסי'קה לפאבי למרות שלא האמינה שהוא יתקשר. באתי וחיבקתי חזק את פאבי. "איזה התרגשות,"
צעקתי בטעות. פאבי צחק. "זה קורה לכולן," מקס הוסיף וחיבקתי גם כן אותו.
"הנה המספר שלי למקרה שתרצה, למרות שלא נראה לי תתקשר," אמרתי חיבקתי את יו. הרגשתי את הפרפרים גוברים מרגע לרגע. "אני מקווה לראות אותך שוב," לחש לי ושחרר. חייכתי חיוך רחב. "האם זה באמת קורה? והאם
אתעורר מחר ואגלה שהכל חלום? נו טוב," חשבתי לעצמי. "בייי!" אמרנו ויצאנו מהחדר.
התחבקנו וקפצנו כל דקה ודקה. "חייבים לחגוג! מחר אני ואת יוצאת למסע שופינג!," צחקה גסי'קה.
"טוב בואי נחזור שלא נפספס אוטובוס," עניתי והלכנו לתחנה. כל הדרך חזרה לבית חשבתי האם כל זה באמת קרה.
לא יכולתי להאמין לזה, זה חלום. ליוותי את גסי'קה לבית שהיה בדרכי. "ביי," אמרתי וחיבקתי אותה.
המשכתי בדרכי הביתה. "ואם זה באמת קרה? מה אז?" חשבתי לעצמי. לפתע הפלאפון שלי צלצל וקטע את מחשבותי.
"מספר לא מזוהה" היה רשום על התג. "מי זה יכול להיות?" חשבתי לעצמי. הצלצול הפסיק. "נו טוב," אמרתי והמשכתי ללכת. "למה היא לא עונה?" יו חשב לעצמו. "אולי היא מסננת אותי? אולי היא בכלל לא יודעת שזה אני," אמר יו לעצמו.
"יו תפסיק לדבר לעצמך! זזים," אמר מקס. הם נכנסו לרחב ונסעו למלון.
"מעניין מה הוא עושה עכשיו?" חשבתי בזמן שנכנסתי למיטה. "טוב מחר יום חדש," אמרתי לעצמי והתחלתי לנמנם.
"מישל קומי! מישל!" שמעתי את צעקותיה של אמי. "אני עייפה תני לי לישון!" אמרתי וחזרתי לישון.
"את תאחרי נו קומי!" היא צעקה. "אוף עוד יום מעצבן," אמרתי וקמתי. נכנסתי למקלחת ויצאתי לחדרי לבחור בגדים.
הוצאתי טרנינג שחור והתלבשתי. סיימתי לארגן את התיק לקחתי את הכסף והמפתחות שלי ואמא הקפיצה אותי לבצפר.
ראיתי את גסי'קה ורצתי אליה. "לא חלמנו אתמול באמת פגשנו אותם?" שאלתי אותה. "כן באמת פגשנו אותם!" עניתי לה.
לפתע הפלאפון שוב צלצל. "מספר לא מזוהה" היה רשום שוב. עניתי. "הלו?"....