סורי שהתעקב... =(
מבטיחה פיצוי
מחר יהיה את פרק 6
יום רביעי פרק 7
ויום שישי פרק 8.
על השבועיים שלא היה עידכון =(
הנה הפרק :
פרק 5
"הלו?". לא הייתה תגובה. "הלו מי שם?" שאלתי. הסתכלתי על תג הפלאפון והתנתקה השיחה.
"נו טוב," אמרתי. "בואי נאחר לשיעור!" אמרה גס'יקה. היא לקחה את ידי ורצנו לכיתה.
"יו מה אתה עושה עם הטלפון?" שאל מקס. "שום דבר," ענה יו והניח את הטלפון. "תתחיל להתארגן,
יש היום חזרות," אמר פאבי. יו נכנס למקלחת. הוא יצא והתנגב במגבת. יו התקדם לכיוון הארון והוציא בגדים.
כשסיימו להתארגן הם ירדו לאכול ארוחת בוקר.
"מישל?" שאלה המורה שלי. "מישל!" היא צעקה. "אה מה לא נרדמתי," אמרתי וכל הכיתה צחקה.
"טוב לדעת, את יכולה בבקשה לפתור את התרגיל שעל הלוח?" היא ענתה. "אה.." אמרתי. אני שונאת
להתחיל עם מטמטיקה על הבוקר. היה צלצול. "פיו הצלצול הציל אותי," חשבתי לעצמי. קמתי כדי לצאת מכיתתי
כשהמורה קראה לי. "מישל בואי שניה," היא אמרה. "גס' תתקדמי אני עוד מעט יפגוש אותך," אמרתי לגסי'קה.
"הכל טוב?" שאלה אותי המורה. "כן למה?" החזרתי. "את תמיד מרוכזת בשיעורים שלי והיום את בכלל לא מרוכזת," היא ענתה. "לא זה סתם הייתי אתמול בהופעה אז חזרתי מאוחר, שום דבר רציני," עניתי. "טוב את משוחררת," היא אמרה.
יצאתי וראיתי את גס'יקה, אנה , ויוליה יושבות על הספספל. יוליה ראתה אותי ונפנפה לעברי. נפנפתי חזרה והתקדמתי אליהן.
"מה המורה רצתה ממך?" גסי'קה שאלה. "סתם שטויות," אמרתי וגלגלתי את עיניי. "אז, איך הייתה ההופעה? אתן חייבות לספר לי הכל!" אמרה אנה. "ההופעה הכי מדהימה!" צעקנו ביחד. "אם איזה שיר הם התחילו?" יוליה שאלה. "LIEBMICHHASSMICH" גס'י ענתה. "הם העלו מעריצה לבמה?" הן שאלו. גסי'קה ואני הסתכלנו אחת על השניה וצחקקנו. "מה , מה קרה?" אנה שאלה. "הם עלו מעריצה לבמה," גסי'קה ענתה. "והיא עומדת לידכן," גסי'קה הוסיפה והסתכלה עליי. "את!" הן צעקו ביחד והסתכלו עליי. חייכתי חיוך תמים. "איזה כיף לך! מה ולא פחדת?" הן שאלו אותי. "ברור שפחדתי! יותר מכל דבר" אמרתי. "אבל מבט אחד ביו ושכחתי הכל," הוספתי. "אם כבר מדברים על יו..," גסי'קה אמרה והסתכלה עליי במבט שובב. "יש לנו תמונות!" היא צעקה. "באמת ? מה פגשתם אותם?" אנה שאלה. "כן, גסי'קה השיגה לנו כרטיסים," עניתי וחייכתי. היה צלצול וחזרנו לכיתה. השיעורים לא עברו, הרגשתי כאילו אני כבר שבוע בבצפר. הגיעה השעה האחרונה של היום וכבר הייתי מוטשת. "לפחות זאת השעה האחרונה," גסי'קה אמרה.
השיעור התחיל, המורה הקריאה נוכחות. ישבתי הכיסא והרהרתי לעצמי. "מעניין מה הוא עושה עכשיו...," לחשתי לגסי'קה. "בטח נח בחדר או בחזרות," היא ענתה. הרגע הכי מדהים היה הרגע בו פגשתי אותם. הרגע בו עליתי לבמה לשיר עם יו. הרגע שהצלמתי איתו. אני בחיים לא אשכח את אותו רגע.
"מעניין מה היא עושה עכשיו," חשב יו. הוא לקח את הטלפון וחייג את המספר.
"Ohne dich, denkst du kann ich nicht..." צלצול הפלאפון שלי נשמע ברקע השיעור.
"של מי הפלאפון!" צעק המורה. "שלי, סליחה," אמרתי. "תנתקי מיד!" הוא אמר. *מספר לא מזוהה* היה רשום.
"סליחה אבל אני צריכה לענות," אמרתי ויצאתי מהכיתה. "הלו?" אמרתי. "מי זה?" שאלתי. "מישל?" לפתע שמעתי מישהו עונה לטלפון. "כן מי זה?" שאלתי. השיחה התנתקה. "מעניין מי זה...פעם הבאה אני פשוט לא יענה," אמרתי לעצמי. נכנסתי לכיתה והמורה הסתכל עליי. "תצאי מיד מהכיתה!" הוא צעק. "טוב טוב אני יוצאת," אמרתי וצחקתי.
הפלאפון שלי שוב צלצל. "אוי איזה מזל שיצאתי," אמרתי. לא התכוונתי להסתכל על התג ידעתי כבר שזה אותו בן אדם.
"אתה מוכן לדבר הפעם?" שאלתי אל תוך הפלאפון. "כן, סליחה שניתקתי בפעמים הקודמות, אפשר להגיד שנלחצתי," אמר הקול. זיהיתי אותו. את הקול המתוק והעדין הזה. זה היה הקול שלו. "יו?" שאלתי וחייכתי. "כן," הוא ענה וצחק.
"את סולחת על הניתוק?" הוא שאל , שמעתי על הקול שלו שהיה חיוך על פניו. "כן איך אפשר שלא," גמגמתי. "מישל! שוב מדברת בטלפון?" שמעתי את המורה שלי מאחור. "יו אני ידבר איתך אחרי זה ביי," אמרתי וניתקתי. "ל-" שמעתי לפני שניתקתי. "סליחה המורה אבל אני לא בשיעור," אמרתי וחייכתי. "מישל זה לא אופייני לך," הוא אמר. "את תמיד תלמידה מצטיינת בשיעורים שלי, ועכשיו את מפריעה ועונה לטלפונים באמצע שיעור," הוא המשיך. "אני חושש שאני אצטרך להזמין את אמא שלך לשיחה אם זה ימשך ככה," הוא אמר. "זה לא יקרה שוב, אני מבטיחה," חייכתי. נשמע צלצול לסוף היום. "את משוחררת," הוא אמר. נכנסתי לכיתה לקחתי את דברי ויצאתי. "מישל חכי!" גסי'קה צעקה. "אוי הנה את," אמרתי וחייכתי. "מי זה היה?" היא שאלה. "הוא התקשר! הוא באמת התקשר! זה היה הוא זה היה הוא!" אמרתי. "מי זה הוא?" היא שאלה. "יו! זה היה יו!" צעקתי וחיבקתי אותה. "צריך לחגוג את זה," היא אמרה. "בואי נילך לקניון לאכול פיצה, אני מזמינה," היא אמרה. "כמה מקורי, אוי תודה," אמרתי וצחקתי. הגענו לקניון והייתה שם מהומה גדולה. היו שם מלא צלמים וקבוצה של בנות ובנים היו סביבם הם נפנפו כל מיני ניירות באוויר. "מה נראה לך קרה?" הסתכלתי על גסי'קה. "בואי נילך לראות!" היא אמרה ומשכה בידי. "סליחה, אפשר לעבור סליחה," אמרה גסי'קה. הגענו לשולחן ושם הם היו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
