הבטחתי וקיימתי
תגיבו איך הסיפור עד עכשיו
(=
פרק 6
הגענו לשולחן ושם הם היו. "גסי'קה תגידי לי שאני חולמת," אמרתי לה. "את לא חולמת," היא אמרה. עמדנו שם ורק בהינו בהם. הם חייכו אלינו. "אז שוב אנחנו נפגשים," מקס אמר וצחק. "כן ," אמרתי. יו לקח דף אם התמונה שלהם וחתם, הוא העביר את הדף לפאבי ולמקס שיחתמו. הדף חזר אליו וראיתי אותו כותב משהו. הוא הביא לי את הדף. "תודה," חייכתי. מקס לקח עוד דף, חתם והעביר לפאבי ויו לחתום. פאבי הביא את הדף לגסי'קה. "תודה," היא חייכה. הסתובבתי ובאתי לצאת כששמעתי את הפלאפון שלי מצלצל. הוצאתי והיה רשום *מספר לא מזוהה*. הסתובבתי , הסתכלתי על יו וחייכתי. הוא חייך חזרה. יצאנו מהמהומה והתקדמנו לפיצריה. "הנה עוד סיבה לחגוג," אמרתי. "הוא כתב לי משהו, אני לא מסוגלת לראות, בואי נחליף ואת תגידי לי מה הוא כתב?" אמרתי. החלפנו. "גסי'קה תפגשי אותי בפיצריה ב5 , פאבי" ראיתי ליד החתימה של פאבי. "OMG!" צעקתי. "מה מה קרה?" גסי'קה ענתה. "מה השעה?" שאלתי. "עכשיו 4 וחצי, עברה חצי שעה מאז שגמרנו ללמוד, למה?" שאלתי אותה. "תגידי לי שכל זה חלום! תגידי לי שזה לא אמיתי!" אמרתי. "זה אמיתי...לצבוט אותך?" היא אמרה וצחקה. "כ'כ קשה לי להאמין לזה," אמרתי. "מה כתוב בשלי?" שאלתי. "מישל תפגשי אותי בפיצריה ב5, גם פאבי ומקס יבוא, יו," גסי'קה קראה. "OMG!OMG" גסי'קה צעקה. "באמת קשה להאמין שזה קורה לנו!" היא אמרה. "כנראה זאת רק פנטזיה," היא הוסיפה. "מה מה קרה?" שאלתי. הפלאפון צלצל. "שניה אני עונה," אמרתי לגסי'קה. "היי מישל," שמעתי קול. "היי יוליה מה קורה?" אמרתי. "בסדר אני רואה אותכן פה בקניון,
היא אמרה. "מה, איפה את?" שאלתי. "תסתובבי," היא אמרה. הסתובבתי ושם היא עמדה ונפנפה לי. ניתקתי והתקדמתי אליה. "היי מה את עושה פה," אמרתי. "היו פה חתימות של הKILLERPILZE," היא ענתה. "מקס חתם לי!" היא צעקה והראתה לנו את החתימה. "לא נכון!" אמרנו ושיחקנו את עצמנו מופתעות. "הוא כל כך מתוק," היא ציחקקה. "בא לך להסתובב איתנו אנחנו מחכות למישהו רק תבטיחי לא להתחרפן כשתראי מי זה," גסי'קה אמרה. "אני מבטיחה," היא אמרה וחייכה חיוך מתוק.
"מהההה? להם חיכיתם!" היא צעקה. חייכנו חיוך תמים. "אני לא מאמינה!" היא אמרה. "היי מישל," שמעתי את יו מאחורי. הסתובבתי וחייכתי. "היי פאבי," גסי'קה אמרה. "היי," הוא חייך. "מקס אני כ'כ מעריצה אותך," יוליה אמרה. "שנשב? בידיוק התכוונו לחגוג," אמרתי. "למה לחגוג," יו חייך חיוך שובב. "סתם כי בא לנו," עניתי.
"אז פיצה גדולה?" שאלתי את כולם. כולם צחקו. הזמנו פיצה ושתיה וישבנו לחגוג. "תודה על החתימות," אמרתי ליו, מקס ופאבי. "אין למה להודות, העונג כולו שלנו," מקס ענה.
סיימנו לאכול את הפיצה ויו התעקש לשלם על החשבון. "חצי חצי!" אמרתי.
"את רוצה שאני ילווה אותך לבית? לא שאני יודע איפה הוא," יו צחק. "לא אתה לא חייב," אמרתי לו.
"לא זה בסדר," יו אמר. "טוב," אמרתי חזרה ליו.
"איפה את גרה?" יו שאל. "לא רחוק מפה, כחצי שעה הליכה," אמרתי.
אמרתי ביי לגסי'קה וליוליה שנשארו להסתובב בקניון.
בדרך חזרה לבית שלי שאלתי אותו על הלהקה, איך הכל התחיל, למה הכל התחיל.
הגענו לבית שלי אחרי דרך נורא ארוכה ורדופת מעריצות.
"טוב תודה שליוות אותי יו, באמת שלא היית צריך," אמרתי ליו.
"זה בסדר, נהנתי ללוות אותך," הוא אמר. הוא עמד והסתכל על הבית שלי.
"אז זה הבית שלך? הוא נורא יפה מבחוץ," יו אמר. צחקתי. "תודה,אם אתה רוצה אתה יכול להיכנס," גמגמתי.
"מה את עושה?" חשבתי לעצמי. "אולי בפעם אחרת אני צריך לחזור לחבר'ה, יש לנו מערכת די עמוסה היום," הוא אמר.
"לפחות יצא לי לבלות איתך," אמרתי והסמקתי.
"טוב ביי, היה לי נורא כיף," אמרתי.
"חכי שניה, יש לך משהו בשיער," יו אמר והתקרב אליי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
