כל המעריצות הסתכלו, אלכס הסתכל, אני הסתכלתי, המומה ממה שיו עשה כרגע, ממה שאני עשיתי. באותו רגע הבנתי איך יו מרגיש. כל המעריצות רודפות אחריו ולו אין לאן לברוח. הבנתי את ההרגשה הזאת כאשר קלטי שאין לי לאן לברוח, שברגע שארד לבמה כולן יקפצו עליי. יו שחרר אותי. לקחתי את ידו והחזקתי אותה במשך כמה שניות, השניות שנראו כמו הנצח הרחוק.
אלכס משך בידי וירדנו מהבמה. יצאנו מהמקום והסתובבתי להביט מבט אחרון ביו שסיים את ההופעה. עלינו על האופנוע של אלכס ונסענו חזרה אליו. כל הנסיעה חזרה חשבתי על כל מה שהיה שם. "איזה מזל שיש לי ידיד כמו אלכס," חשבתי. "אני לא מבין, למה כל זה קרה? מה יו הכיר אותה לפני," חשב לעצמו אלכס, מבולבל מאוד ופגוע מכל מה שקרה.
הגענו לבית של אלכס. ירדתי מהאופנוע והוא קשר אותו לאחד העמודים.
"אני.." התחלתי להגיד אבל לא ידעתי עם כדאי, עם זה הדבר הנכון.
הוא שתק ועלינו לבית שלו. נכנסתי למקלחת להתקלח ולהחליף בגדים. יצאתי והתיישבתי על המיטה של אלכס בזמן שהוא הלך להביא לי כוס מים.
הוא חזר והתיישב לידי. "תודה," אמרתי. היו כמה דקות של שקט."אני מצטער," שברתי את השתיקה. "על מה?" שאל אלכס מבולבל. "על כל מה שקרה היום," אמרתי לו. "זה בסדר זה לא באשמתך לא ידעת שזה יקרה," אלכס אמר.
"מה השעה?" שאלתי אותו. "כבר 11," הוא אמר. "וואו היום הזה עבר ממש מהר," חשבתי לעצמי.
"אני עייפה בוא נילך לישון," אמרתי לו. "מישל?" הוא אמר. "כן?" חייכתי אליו. "אנ-," הוא התחיל להגיד.
"לא משנה," הוא סיים. נכנסו למיטה והתחלתי לנמנם לי. אלכס שכב והסתכל עליי. הרגשתי כאילו הוא שומר עליי. זאת הייתה הרגשה טובה.
בבוקר אלכס העיר אותי בשעה 7 כדי שאני יתחיל להתארגן לבצפר. הלילה עבר באיטיות רבה כל כך.
התלבשתי בבגדים שאירגנתי לי לילה קודם והשארתי אצלו את הבגדים המלוכלים והפיג'מה שלי. "אני יביא לך אותם היום שאני בא אלייך," אלכס אמר. יצאנו מהבית ואמו של אלכס לקחה אותנו לבצפר. העייפות התחילה להשתלט עליי.
הגענו לבצפר וישבנו על הספספלים לדבר. לפתע הפלאפון שלי צלצל. נבהלתי בהתחלה כי עוד הייתי עייפה.
עניתי אפילו בלי להסתכל על התג. "הלו?" אמרתי אל תוך הטלפון חצי רדומה.
לא הייתה תשובה בהתחלה. "הלו יש מישהו בקו השני?" אמרתי וצחקתי. "כן , זה אני," שמעתי קול.
"היי," אמרתי והסמקתי רק מלשמוע את קולו של יו. "התקשרתי כדי להגיד לך בוקר טוב," הוא אמר עם הכל הכי מתוק שלו.
"תודה," צחקתי. אלכס לא הבין מי זה. "אנחנו יכולים להיפגש היום? אני נורא רוצה לראות אותך," הוא אמר.
"אה אני לא יודעת עם זה רעיון טוב, אחרי אתמול," אמרתי. "בבקשה?" הוא אמר. "אני גם לא יכולה, אני נפגשת היום עם ידיד שלי," אמרתי. "מה? איזה ידיד?" יו אמר בקול עצבני. "אלכס," אמרתי לו. "אני צריך ללכת להתארגן,ביי," יו אמר וניתק.
"למה, למה המעריצה הזאת כל כך שונה? מה כל כך מיוחד בה?" חשב לעצמו יו.
ראינו את גס'יקה נכנסת בשער בצפר. "היי!" אמרתי ונפנפתי לעברה. "היי," היא נפנפה חזרה.
"גס'יקה אני יכול לדבר איתך?" אלכס אמר לה. גס'יקה הסתכלה עליי ואני עליה. הם הלכו לדבר ואני התקדמתי לכיתה.
"אני צריך את העזרה שלך," הוא אמר. "אני מקשיבה," היא אמרה. "נכון הלהקה שאת ומישל אוהבות, קילרפליצה אני יודע," הוא התחיל. "קילרפילצה!" גס'יקה תיקנה אותו. "נו, אתמול הייתי אם מישל בהופעה, מישהו השאיר לה כרטיס," הוא המשיך. "מה?!" היא צעקה. "נו תני לי לסיים," אלכס אמר. "איזה אחד שם הסולן אני יודע נישק אותה אתמול, את יודעת עם יש ביניהם משהו?" הוא שאל. "לא, למה?" היא שאלה. היא שתקה לרגע וחייכה.
"אתה אוהב אותה נכון?"...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
