:) A Killerpilze Story

הבטחתי וקיימתי

תגיבו איך הסיפור עד עכשיו

(=

פרק 6

הגענו לשולחן ושם הם היו. "גסי'קה תגידי לי שאני חולמת," אמרתי לה. "את לא חולמת," היא אמרה. עמדנו שם ורק בהינו בהם. הם חייכו אלינו. "אז שוב אנחנו נפגשים," מקס אמר וצחק. "כן ," אמרתי. יו לקח דף אם התמונה שלהם וחתם, הוא העביר את הדף לפאבי ולמקס שיחתמו. הדף חזר אליו וראיתי אותו כותב משהו. הוא הביא לי את הדף. "תודה," חייכתי. מקס לקח עוד דף, חתם והעביר לפאבי ויו לחתום. פאבי הביא את הדף לגסי'קה. "תודה," היא חייכה. הסתובבתי ובאתי לצאת כששמעתי את הפלאפון שלי מצלצל. הוצאתי והיה רשום *מספר לא מזוהה*. הסתובבתי , הסתכלתי על יו וחייכתי. הוא חייך חזרה. יצאנו מהמהומה והתקדמנו לפיצריה. "הנה עוד סיבה לחגוג," אמרתי. "הוא כתב לי משהו, אני לא מסוגלת לראות, בואי נחליף ואת תגידי לי מה הוא כתב?" אמרתי. החלפנו. "גסי'קה תפגשי אותי בפיצריה ב5 , פאבי" ראיתי ליד החתימה של פאבי. "OMG!" צעקתי. "מה מה קרה?" גסי'קה ענתה. "מה השעה?" שאלתי. "עכשיו 4 וחצי, עברה חצי שעה מאז שגמרנו ללמוד, למה?" שאלתי אותה. "תגידי לי שכל זה חלום! תגידי לי שזה לא אמיתי!" אמרתי. "זה אמיתי...לצבוט אותך?" היא אמרה וצחקה. "כ'כ קשה לי להאמין לזה," אמרתי. "מה כתוב בשלי?" שאלתי. "מישל תפגשי אותי בפיצריה ב5, גם פאבי ומקס יבוא, יו," גסי'קה קראה. "OMG!OMG" גסי'קה צעקה. "באמת קשה להאמין שזה קורה לנו!" היא אמרה. "כנראה זאת רק פנטזיה," היא הוסיפה. "מה מה קרה?" שאלתי. הפלאפון צלצל. "שניה אני עונה," אמרתי לגסי'קה. "היי מישל," שמעתי קול. "היי יוליה  מה קורה?" אמרתי. "בסדר אני רואה אותכן פה בקניון,
היא אמרה. "מה, איפה את?" שאלתי. "תסתובבי," היא אמרה. הסתובבתי ושם היא עמדה ונפנפה לי. ניתקתי והתקדמתי אליה. "היי מה את עושה פה," אמרתי. "היו פה חתימות של הKILLERPILZE," היא ענתה. "מקס חתם לי!" היא צעקה והראתה לנו את החתימה. "לא נכון!" אמרנו ושיחקנו את עצמנו מופתעות. "הוא כל כך מתוק," היא ציחקקה. "בא לך להסתובב איתנו אנחנו מחכות למישהו רק תבטיחי לא להתחרפן כשתראי מי זה," גסי'קה אמרה. "אני מבטיחה," היא אמרה וחייכה חיוך מתוק.
"מהההה? להם חיכיתם!" היא צעקה. חייכנו חיוך תמים. "אני לא מאמינה!" היא אמרה. "היי מישל," שמעתי את יו מאחורי. הסתובבתי וחייכתי. "היי פאבי," גסי'קה אמרה. "היי," הוא חייך. "מקס אני כ'כ מעריצה אותך," יוליה אמרה. "שנשב? בידיוק התכוונו לחגוג," אמרתי. "למה לחגוג," יו חייך חיוך שובב. "סתם כי בא לנו," עניתי.
"אז פיצה גדולה?" שאלתי את כולם. כולם צחקו. הזמנו פיצה ושתיה וישבנו לחגוג. "תודה על החתימות," אמרתי ליו, מקס ופאבי. "אין למה להודות, העונג כולו שלנו," מקס ענה.
סיימנו לאכול את הפיצה ויו התעקש לשלם על החשבון. "חצי חצי!" אמרתי.
"את רוצה שאני ילווה אותך לבית? לא שאני יודע איפה הוא," יו צחק. "לא אתה לא חייב," אמרתי לו.
"לא זה בסדר," יו אמר. "טוב," אמרתי חזרה ליו.
"איפה את גרה?" יו שאל. "לא רחוק מפה, כחצי שעה הליכה," אמרתי.
אמרתי ביי לגסי'קה וליוליה שנשארו להסתובב בקניון.
בדרך חזרה לבית שלי שאלתי אותו על הלהקה, איך הכל התחיל, למה הכל התחיל.
הגענו לבית שלי אחרי דרך נורא ארוכה ורדופת מעריצות.
"טוב תודה שליוות אותי יו, באמת שלא היית צריך," אמרתי ליו.
"זה בסדר, נהנתי ללוות אותך," הוא אמר. הוא עמד והסתכל על הבית שלי.
"אז זה הבית שלך? הוא נורא יפה מבחוץ," יו אמר. צחקתי. "תודה,אם אתה רוצה אתה יכול להיכנס," גמגמתי.
"מה את עושה?" חשבתי לעצמי. "אולי בפעם אחרת אני צריך לחזור לחבר'ה, יש לנו מערכת די עמוסה היום," הוא אמר.
"לפחות יצא לי לבלות איתך," אמרתי והסמקתי.
"טוב ביי, היה לי נורא כיף," אמרתי.
"חכי שניה, יש לך משהו בשיער," יו אמר והתקרב אליי...

סורי שהתעקב... =(

מבטיחה פיצוי

מחר יהיה את פרק 6

יום רביעי פרק 7

ויום שישי פרק 8.

על השבועיים שלא היה עידכון =(

הנה הפרק :

פרק 5

"הלו?". לא הייתה תגובה. "הלו מי שם?" שאלתי. הסתכלתי על תג הפלאפון והתנתקה השיחה.
"נו טוב," אמרתי. "בואי נאחר לשיעור!" אמרה גס'יקה. היא לקחה את ידי ורצנו לכיתה.
"יו מה אתה עושה עם הטלפון?" שאל מקס. "שום דבר," ענה יו והניח את הטלפון. "תתחיל להתארגן,
יש היום חזרות," אמר פאבי. יו נכנס למקלחת. הוא יצא והתנגב במגבת. יו  התקדם לכיוון הארון והוציא בגדים.
כשסיימו להתארגן הם ירדו לאכול ארוחת בוקר.
"מישל?" שאלה המורה שלי. "מישל!" היא צעקה. "אה מה לא נרדמתי," אמרתי וכל הכיתה צחקה.
"טוב לדעת, את יכולה בבקשה לפתור את התרגיל שעל הלוח?" היא ענתה. "אה.." אמרתי. אני שונאת
להתחיל עם מטמטיקה על הבוקר. היה צלצול. "פיו הצלצול הציל אותי," חשבתי לעצמי. קמתי כדי לצאת מכיתתי
כשהמורה קראה לי. "מישל בואי שניה," היא אמרה. "גס' תתקדמי אני עוד מעט יפגוש אותך," אמרתי לגסי'קה.
"הכל טוב?" שאלה אותי המורה. "כן למה?" החזרתי. "את תמיד מרוכזת בשיעורים שלי והיום את בכלל לא מרוכזת," היא ענתה. "לא זה סתם הייתי אתמול בהופעה אז חזרתי מאוחר, שום דבר רציני," עניתי. "טוב את משוחררת," היא אמרה.
יצאתי וראיתי את גס'יקה, אנה , ויוליה יושבות על הספספל. יוליה ראתה אותי ונפנפה לעברי. נפנפתי חזרה והתקדמתי אליהן.
"מה המורה רצתה ממך?" גסי'קה שאלה. "סתם שטויות," אמרתי וגלגלתי את עיניי. "אז, איך הייתה ההופעה? אתן חייבות לספר לי הכל!" אמרה אנה. "ההופעה הכי מדהימה!" צעקנו ביחד. "אם איזה שיר הם התחילו?" יוליה שאלה. "LIEBMICHHASSMICH" גס'י ענתה. "הם העלו מעריצה לבמה?" הן שאלו. גסי'קה ואני הסתכלנו אחת על השניה וצחקקנו. "מה , מה קרה?" אנה שאלה. "הם עלו מעריצה לבמה," גסי'קה ענתה. "והיא עומדת לידכן," גסי'קה הוסיפה והסתכלה עליי. "את!" הן צעקו ביחד והסתכלו עליי. חייכתי חיוך תמים. "איזה כיף לך! מה ולא פחדת?" הן שאלו אותי. "ברור שפחדתי! יותר מכל דבר" אמרתי. "אבל מבט אחד ביו ושכחתי הכל," הוספתי. "אם כבר מדברים על יו..," גסי'קה אמרה והסתכלה עליי במבט שובב. "יש לנו תמונות!" היא צעקה. "באמת ? מה פגשתם אותם?" אנה שאלה. "כן, גסי'קה השיגה לנו כרטיסים," עניתי וחייכתי. היה צלצול וחזרנו לכיתה. השיעורים לא עברו, הרגשתי כאילו אני כבר שבוע בבצפר. הגיעה השעה האחרונה של היום וכבר הייתי מוטשת. "לפחות זאת השעה האחרונה," גסי'קה אמרה.
השיעור התחיל, המורה הקריאה נוכחות. ישבתי הכיסא והרהרתי לעצמי. "מעניין מה הוא עושה עכשיו...," לחשתי לגסי'קה. "בטח נח בחדר או בחזרות," היא ענתה. הרגע הכי מדהים היה הרגע בו פגשתי אותם. הרגע בו עליתי לבמה לשיר עם יו. הרגע שהצלמתי איתו. אני בחיים לא אשכח את אותו רגע.
"מעניין מה היא עושה עכשיו," חשב יו. הוא לקח את הטלפון וחייג את המספר.
"Ohne dich, denkst du kann ich nicht..." צלצול הפלאפון שלי נשמע ברקע השיעור.
"של מי הפלאפון!" צעק המורה. "שלי, סליחה," אמרתי. "תנתקי מיד!" הוא אמר. *מספר לא מזוהה* היה רשום.
"סליחה אבל אני צריכה לענות," אמרתי ויצאתי מהכיתה. "הלו?" אמרתי. "מי זה?" שאלתי. "מישל?" לפתע שמעתי מישהו עונה לטלפון. "כן מי זה?" שאלתי. השיחה התנתקה. "מעניין מי זה...פעם הבאה אני פשוט לא יענה," אמרתי לעצמי. נכנסתי לכיתה והמורה הסתכל עליי. "תצאי מיד מהכיתה!" הוא צעק. "טוב טוב אני יוצאת," אמרתי וצחקתי.
הפלאפון שלי שוב צלצל. "אוי איזה מזל שיצאתי," אמרתי. לא התכוונתי להסתכל על התג ידעתי כבר שזה אותו בן אדם.
"אתה מוכן לדבר הפעם?" שאלתי אל תוך הפלאפון. "כן, סליחה שניתקתי בפעמים הקודמות, אפשר להגיד שנלחצתי," אמר הקול. זיהיתי אותו. את הקול המתוק והעדין הזה. זה היה הקול שלו. "יו?" שאלתי וחייכתי. "כן," הוא ענה וצחק.
"את סולחת על הניתוק?" הוא שאל , שמעתי על הקול שלו שהיה חיוך על פניו. "כן איך אפשר שלא," גמגמתי. "מישל! שוב מדברת בטלפון?" שמעתי את המורה שלי מאחור. "יו אני ידבר איתך אחרי זה ביי," אמרתי וניתקתי. "ל-" שמעתי לפני שניתקתי. "סליחה המורה אבל אני לא בשיעור," אמרתי וחייכתי. "מישל זה לא אופייני לך," הוא אמר. "את תמיד תלמידה מצטיינת בשיעורים שלי, ועכשיו את מפריעה ועונה לטלפונים באמצע שיעור," הוא המשיך. "אני חושש שאני אצטרך להזמין את אמא שלך לשיחה אם זה ימשך ככה," הוא אמר. "זה לא יקרה שוב, אני מבטיחה," חייכתי. נשמע צלצול לסוף היום. "את משוחררת," הוא אמר. נכנסתי לכיתה לקחתי את דברי ויצאתי. "מישל חכי!" גסי'קה צעקה. "אוי הנה את," אמרתי וחייכתי. "מי זה היה?" היא שאלה. "הוא התקשר! הוא באמת התקשר! זה היה הוא זה היה הוא!" אמרתי. "מי זה הוא?" היא שאלה. "יו! זה היה יו!" צעקתי וחיבקתי אותה. "צריך לחגוג את זה," היא אמרה. "בואי נילך לקניון לאכול פיצה, אני מזמינה," היא אמרה. "כמה מקורי, אוי תודה," אמרתי וצחקתי. הגענו לקניון והייתה שם מהומה גדולה. היו שם מלא צלמים וקבוצה של בנות ובנים היו סביבם הם נפנפו כל מיני ניירות באוויר. "מה נראה לך קרה?" הסתכלתי על גסי'קה. "בואי נילך לראות!" היא אמרה ומשכה בידי. "סליחה, אפשר לעבור סליחה," אמרה גסי'קה. הגענו לשולחן ושם הם היו...

סליחה שלקח זמן

פשוט הייתי נורא עסוקה

אבל הנה הפרק

תהנו ממנו 3>

מי שכן קורא חחח

פרק 4

"בואי כבר אנחנו נכנסות!" משכה בידי ונכנסנו אל תוך החדר. נכנסנו והם היו שם. כל כך מושלמים,
יותר ממה שחשבתי. החדר היה גדול, היה אזור עם מראה ולידה שולחן עם שתיה ואוכל. הייתה שם קורסה,
מקס ישב שב. "אוי איזה מושלם!" חשבתי. הוא הסתכל עליי וחייך. חייכתי חיוך מביך חזרה. לידו עמד
פאבי, הוא הסתכל על גס'יקה וחייך. היא הסמיקה מעט וחייכה. "אז.. איך קוראים לכן?" שאל מקס.
ציחקקנו מעט וגסי'קה ענתה, "אני גסי'קה, וזאת מישל." חייכתי חיוך תמים והרמתי והסתכלתי על כולם.
"כן אני מאמין שכבר נפגשנו," אמר יו וחייך. "מישל תצלמי אותי איתם טוב?" אמרה גסי'קה. "בסדר, תעמדו
ביחד," עניתי וצחקתי. הם עמדו והרמתי את המצלמה. היד שלי רעדה כולה, כנראה מההתרגשות. גסי'קה שמה יד  על
מקס שעמד לידה ונתנה נשיקה בלחי לפאבי. צילמתי. "עכשיו עם כל אחד בנפרד, " צחקה גסי'קה. גם הם צחקו.
צילמתי אותה עם כל אחד. "עכשיו גם אותי תצלמי!" צעקתי וצחקתי. הצטלמנו כולנו ביחד. הצטלמתי אחרי זה בנפרד עם פאבי
ועם מקס. "הגיע התמונה האחרונה.. בינתיים!" צחקה גס'יקה.
התקרבתי ליו, הוא שם את ידו עליי ואני את שלי עליו. "מוכנים?" שאלה גסי'קה וצחקנו. הסתובבתי לתת לו נשיקה בלחי
ושפתינו התנגשו. *פלאש* נשמע ברקע. גסי'קה עמדה שם, המומה. "אויי! אני ממש מצטערת זה," התחלתי להגיד.
"אשמתי," סיים יו וחייך. הסמקתי מעט. "סולח?" שאלתי. "כן," ענה וצחק. "אוי איזה שאלה מפגרת! כל הכבוד
מישל!" חשבתי לעצמי.
ישבנו ושאלנו אותם כל מיני שאלות. אחרי כמה דקות מקס אמר, "אני מצטער אבל יש גם עוד מעריצות בחוץ," ענה וחייך חיוך תמים. "אנחנו סולחות איך אפשר שלא!" ענינו יחד.
"הנה המספר שלי," אמרה גסי'קה לפאבי למרות שלא האמינה שהוא יתקשר. באתי וחיבקתי חזק את פאבי. "איזה התרגשות,"
צעקתי בטעות. פאבי צחק. "זה קורה לכולן," מקס הוסיף וחיבקתי גם כן אותו.
"הנה המספר שלי למקרה שתרצה, למרות שלא נראה לי תתקשר," אמרתי חיבקתי את יו. הרגשתי את הפרפרים גוברים מרגע לרגע. "אני מקווה לראות אותך שוב," לחש לי ושחרר. חייכתי חיוך רחב. "האם זה באמת קורה? והאם
אתעורר מחר ואגלה שהכל חלום? נו טוב," חשבתי לעצמי. "בייי!" אמרנו ויצאנו מהחדר.
התחבקנו וקפצנו כל דקה ודקה. "חייבים לחגוג! מחר אני ואת יוצאת למסע שופינג!," צחקה גסי'קה.
"טוב בואי נחזור שלא נפספס אוטובוס," עניתי והלכנו לתחנה. כל הדרך חזרה לבית חשבתי האם כל זה באמת קרה.
לא יכולתי להאמין לזה, זה חלום. ליוותי את גסי'קה לבית שהיה בדרכי. "ביי," אמרתי וחיבקתי אותה.
המשכתי בדרכי הביתה. "ואם זה באמת קרה? מה אז?" חשבתי לעצמי. לפתע הפלאפון שלי צלצל וקטע את מחשבותי.
"מספר לא מזוהה" היה רשום על התג. "מי זה יכול להיות?" חשבתי לעצמי. הצלצול הפסיק. "נו טוב," אמרתי והמשכתי ללכת. "למה היא לא עונה?" יו חשב לעצמו. "אולי היא מסננת אותי? אולי היא בכלל לא יודעת שזה אני," אמר יו לעצמו.
"יו תפסיק לדבר לעצמך! זזים," אמר מקס. הם נכנסו לרחב ונסעו למלון.
"מעניין מה הוא עושה עכשיו?" חשבתי בזמן שנכנסתי למיטה. "טוב מחר יום חדש," אמרתי לעצמי והתחלתי לנמנם.
"מישל קומי! מישל!" שמעתי את צעקותיה של אמי. "אני עייפה תני לי לישון!" אמרתי וחזרתי לישון.
"את תאחרי נו קומי!" היא צעקה. "אוף עוד יום מעצבן," אמרתי וקמתי. נכנסתי למקלחת ויצאתי לחדרי לבחור בגדים.
הוצאתי טרנינג שחור והתלבשתי. סיימתי לארגן את התיק לקחתי את הכסף והמפתחות שלי ואמא הקפיצה אותי לבצפר.
ראיתי את גסי'קה ורצתי אליה. "לא חלמנו אתמול באמת פגשנו אותם?" שאלתי אותה. "כן באמת פגשנו אותם!" עניתי לה.
לפתע הפלאפון שוב צלצל. "מספר לא מזוהה" היה רשום שוב. עניתי. "הלו?"....