:) A Killerpilze Story

פרק 11

"אתה אוהב אותה נכון?" היא אמרה. אלכס נלחץ. "אני? לא מה פתאום. מאיפה המצאת את זה," הוא אמר.
"אתה אוהב אותה," היא אמרה והתקדמה לכיתה. אלכס לא ידע עם להגיד לה או לא. "ואל תדאג, אין ביניהם כלום, לא שאני יודעת," גס'יקה אמרה לו. "את לא תגידי לה נכון?" אלכס נכנע. "למה אתה לא אומר לה את זה?" היא שאלה אותו.
"כי זה מביך מדי," הוא אמר. "רגע, כמה זמן כבר?" היא שאלה אותו. "מאז החטיבה," הוא אמר לה. "מה?! 4 שנים ואתה לא אומר כלום?" גס'יקה הייתה המומה. "אתה חייב להגיד לה," היא אמרה לו. "אני לא יכול," הוא אמר לה.
ברקע נשמע הצלצול.
גס'יקה ואלכס נכנסו לכיתה וגס'יקה התיישבה במקומה ליד מישל. "מה הוא רצה ממך?" מישל שאלה מבולבלת. "שום דבר," היא אמרה והסתכלה עליו.
השיעור הראשון התחיל. וכך עבר לו עוד יום לימודים. עוד יום משעמם. עוד יום חסר ערך. הכל הסתובב לי בראש.
החלטי שאני צריכה לחשוב. שהכל עדיין לא מסתדר לי בראש. הייתי כל כך שקועה במחשבות, כל כך מבולבלת. כיביתי את הפלאפון כדי שיו לא יתקשר.
סוף היום הגיעה, כל כך רציתי שהוא יגיע. אני ואלכס התקדמנו לבית שלי. הגענו והזמנתי לנו פיצה לארוחת צהריים. הייתי כל כך רעבה. ישבנו על הספה עם המגש פיצה על השולחן והטלויזיה פתוחה בערוץ MCM. אחרי שהשיר שהתנגן הסתיים התחיל השיר UN PREMIER MATIN. "אוי מה עכשיו הוא יהיה בכל מקום?" חשבתי לעצמי.
כיביתי את הטלויזיה ואני ואלכס התחלנו לדבר. על הבצפר, על החברים ועל עוד כל מיני שטויות. "תגידי, מה קרה אתמול?" הוא שאל אותי. ידעתי שהוא מתכוון למה שקרה עם יו. "אני, אני לא יודעת," אמרתי לו. "הוא לא היה עושה את זה סתם ככה בטוח היה משהו," הוא אמר לי. "אני לא יודעת, אני כל כך מבולבלת אתה לא מבין," אמרתי לו.
הוא לקח את היד שלי. הרגשתי פרפרים בבטן. "רגע מה? פרפרים בבטן?" חשבתי לעצמי. "אני רוצה להבין," הוא אמר.
התחלתי לספר לו על הכל. סיפרתי לו איך הכרתי את הלהקה, ושהם באו להופיע פה בצרפת ושהלכתי לראות אותם. "ושם הכל התחיל. היו לנו כרטיסים מיוחדים כדי לראות אותם והלכנו והשארתי ליו את המספר שלי, כן אני יודעת אני עוד מעריצה מטורפת, אבל לא חשבתי שהוא התקשר. ואז הוא התקשר אליי ולא יצא לי לדבר איתו. אני וגס'יקה ראינו אותם בקניון ונפגשנו איתם," התחלתי להגיד. "מה קרה אחרי זה?!" אלכס חשב. "אחרי זה הוא ליווה אותי לבית,לא האמנתי שהכל קורה הרי זה כל כף בלתי אפשרי. הוא נישק אותי," המשכתי. "מה!" אלכס התפוצץ מבפנים. "ברחתי מהר לבית, חשבתי שהכל חלום, ואז הוא בא אליי, זה היה נורא מוזר ישבנו ודיברנו ויום אחרי זה הייתה ההופעה שהלכנו אליה ביחד ומשם אתה יודע את ההמשך," אמרתי לו.
"וואו," אלכס אמר. "אתה לא מבין איך זה מבלבל אותי," אמרתי לו. "אה מישל," אלכס התחיל.
"כן?" היא אמרה. "אממ יש היום בערב מסיבה חשבתי אולי תרצי לצאת את יודעת להסיח את עצמך," הוא אמר. נשמעה דפיקה בדלת. "אני כבר באה," אמרתי והלכתי לפתוח את הדלת...

כל המעריצות הסתכלו, אלכס הסתכל, אני הסתכלתי, המומה ממה שיו עשה כרגע, ממה שאני עשיתי. באותו רגע הבנתי איך יו מרגיש. כל המעריצות רודפות אחריו ולו אין לאן לברוח. הבנתי את ההרגשה הזאת כאשר קלטי שאין לי לאן לברוח, שברגע שארד לבמה כולן יקפצו עליי. יו שחרר אותי. לקחתי את ידו והחזקתי אותה במשך כמה שניות, השניות שנראו כמו הנצח הרחוק.
אלכס משך בידי  וירדנו מהבמה. יצאנו מהמקום והסתובבתי להביט מבט אחרון ביו שסיים את ההופעה. עלינו על האופנוע של אלכס ונסענו חזרה אליו. כל הנסיעה חזרה חשבתי על כל מה שהיה שם. "איזה מזל שיש לי ידיד כמו אלכס," חשבתי. "אני לא מבין, למה כל זה קרה? מה יו הכיר אותה לפני," חשב לעצמו אלכס, מבולבל מאוד ופגוע מכל מה שקרה.
הגענו לבית של אלכס. ירדתי מהאופנוע והוא קשר אותו לאחד העמודים.
"אני.." התחלתי להגיד אבל לא ידעתי עם כדאי, עם זה הדבר הנכון.
הוא שתק ועלינו לבית שלו. נכנסתי למקלחת להתקלח ולהחליף בגדים. יצאתי והתיישבתי על המיטה של אלכס בזמן שהוא הלך להביא לי כוס מים.
הוא חזר והתיישב לידי. "תודה," אמרתי. היו כמה דקות של שקט."אני מצטער," שברתי את השתיקה. "על מה?" שאל אלכס מבולבל. "על כל מה שקרה היום," אמרתי לו. "זה בסדר זה לא באשמתך לא ידעת שזה יקרה," אלכס אמר.
"מה השעה?" שאלתי אותו. "כבר 11," הוא אמר. "וואו היום הזה עבר ממש מהר," חשבתי לעצמי.
"אני עייפה בוא נילך לישון," אמרתי לו. "מישל?" הוא אמר. "כן?" חייכתי אליו. "אנ-," הוא התחיל להגיד.
"לא משנה," הוא סיים. נכנסו למיטה והתחלתי לנמנם לי. אלכס שכב והסתכל עליי. הרגשתי כאילו הוא שומר עליי. זאת הייתה הרגשה טובה.
בבוקר אלכס העיר אותי בשעה 7 כדי שאני יתחיל להתארגן לבצפר. הלילה עבר באיטיות רבה כל כך.
התלבשתי בבגדים שאירגנתי לי לילה קודם והשארתי אצלו את הבגדים המלוכלים והפיג'מה שלי. "אני יביא לך אותם היום שאני בא אלייך," אלכס אמר. יצאנו מהבית ואמו של אלכס לקחה אותנו לבצפר. העייפות התחילה להשתלט עליי.
הגענו לבצפר וישבנו על הספספלים לדבר. לפתע הפלאפון שלי צלצל. נבהלתי בהתחלה כי עוד הייתי עייפה.
עניתי אפילו בלי להסתכל על התג. "הלו?" אמרתי אל תוך הטלפון חצי רדומה.
לא הייתה תשובה בהתחלה. "הלו יש מישהו בקו השני?" אמרתי וצחקתי. "כן , זה אני," שמעתי קול.
"היי," אמרתי והסמקתי רק מלשמוע את קולו של יו. "התקשרתי כדי להגיד לך בוקר טוב," הוא אמר עם הכל הכי מתוק שלו.
"תודה," צחקתי. אלכס לא הבין מי זה. "אנחנו יכולים להיפגש היום? אני נורא רוצה לראות אותך," הוא אמר.
"אה אני לא יודעת עם זה רעיון טוב, אחרי אתמול," אמרתי. "בבקשה?" הוא אמר. "אני גם לא יכולה, אני נפגשת היום עם ידיד שלי," אמרתי. "מה? איזה ידיד?" יו אמר בקול עצבני. "אלכס," אמרתי לו. "אני צריך ללכת להתארגן,ביי," יו אמר וניתק.
"למה, למה המעריצה הזאת כל כך שונה? מה כל כך מיוחד בה?" חשב לעצמו יו.
ראינו את גס'יקה נכנסת בשער בצפר. "היי!" אמרתי ונפנפתי לעברה. "היי," היא נפנפה חזרה.
"גס'יקה אני יכול לדבר איתך?" אלכס אמר לה. גס'יקה הסתכלה עליי ואני עליה. הם הלכו לדבר ואני התקדמתי לכיתה.
"אני צריך את העזרה שלך," הוא אמר. "אני מקשיבה," היא אמרה. "נכון הלהקה שאת ומישל אוהבות, קילרפליצה אני יודע," הוא התחיל. "קילרפילצה!" גס'יקה תיקנה אותו. "נו, אתמול הייתי אם מישל בהופעה, מישהו השאיר לה כרטיס," הוא המשיך. "מה?!" היא צעקה. "נו תני לי לסיים," אלכס אמר. "איזה אחד שם הסולן אני יודע נישק אותה אתמול, את יודעת עם יש ביניהם משהו?" הוא שאל. "לא, למה?" היא שאלה. היא שתקה לרגע וחייכה.
"אתה אוהב אותה נכון?"...

עלינו לחדר שלי ושם על השולחן שלי הייתה מעטפה. היא הייתה סגורה כך שאמא לא נגעה בה. התקרבתי לשולחן ולקחתי את המעטפה. עליה היה רשום את שמי, בכתב נורא יפה. פתחתי אותה ובפנים היה כרטיס להופעה של קילרפילצה, ההופעה שתתקיים היום. "אההההההה!" צעקתי מרוב התרגשות. "מה מה קרה?" שאל אלכס ורץ לכיוון החדר. ניסיתי לדבר אבל לא הצלחתי.
כל מה שעשיתי היה להראות לו את הכרטיס והוא הבין הכל. "מי הביא לך את זה?" שאל אלכס. "לא יודעת בטח אמא שלי," עניתי."אם אתה רוצה אתה יכול להישאר איתי עד שאני ילך להופעה," אמרתי. "אולי כדי שאלך איתה, סתם כדי לשמור עליה?" חשב לעצמו אלכס. "אני יכול להסיע אותך על האופנוע עם בא לך," אלכס הציע. "נכון שכתי שהוצאת רישיון לפני חודש," אמרתי וצחקתי. "טוב אני נכנסת להתקלח," אמרתי ונכנסתי למקלחת. אלכס הוציא את הפלאפון שלו וחייג לגייק.
"היי גייק? מה נשמע אחי זה אלכס," אלכס אמר לתוך הטלפון. "שומע אתה יכול להשיג לי כרטיס לאיזה הופעה שיש היום, של להקה בשם קילרפליצה לא יודע," הוא המשיך. "כן אחי? טוב אתה יכול להביא לבית של מישל?" אמר אלכס. "כן? תודה אחי אני חייב לך," אלכס אמר וניתק. הוא ישב על המיטה שלי וראה טלויזיה.
יצאתי מהמקלחת וראיתי אותו יושב ורואה משהו. הלכתי לארון והוצאתי קפוצון שחור וטייץ בצבע אדום. באתי להחליף בגדים וראיתי שאלכס מסתכל. "תסתובב!" אמרתי וצחקתי. הוא הסתובב. לבשתי את הטייץ. אלכס הסתובב והסתכל על הגב שלי וירד לאט לאט עד שהסתכל על הרצפה. שמתי את הקפוצון והתיישבתי על המיטה. הוצאתי את הנעליי אלסטאר השחורות מתחת למיטה ושמתי אותם. לפתע נשמע הצלצול של אלכס ברקע. "אתה פה? טוב תודה אחי אני בא," הוא אמר וניתק. "מי זה?" שאלתי.
"אני כבר חוזר," הוא אמר והלך לכמה דקות. הוא חזר ושם משהו בכיס המכנס. סיימתי להתאפר ואספתי את השיער.
"ואם אני יחזור מאוחר," אמרתי. "את..," אלכס התחיל להגיד. "את יכולה לישון אצלי," אלכס גמגם. "חכה אני יתקשר להודיע לאמא שלי," אמרתי והתקשרתי אליה. "כן אמא אני לא ישכח," אמרתי. "טוב אני יתקשר, על תדאגי. אני אוהבת אותך," אמרתי וניתקתי. ארגנתי תיק ויצאנו. "וואי אלכס ממש תודה," אמרתי כשהתקדמנו לכיוון הבית שלו.
"אז להתקשר אליך אחרי ההופעה?" שאלתי אותו. "לא זה בסדר גם אני הולך," הוא אמר. "מה? מאיפה יש לך כרטיס? חשבתי שאתה בכלל לא אוהב אותם," אמרתי.
"כן אבל אמרתי נלך לשם נראה ממה את כל כך מתלהבת, נשמור עלייך," אלכס אמר וחיבק אותי. הגענו לבית שלו הוא עלה לקח מעיל, מפתחות וקסדות ועלינו על האופנוע. "על תיסע מהר מדי!" צעקתי והוא התחיל לנסוע. "אההה!" צעקתי. אני פוחדת מאופנועים, סירות ומטוסים יש לי פחד גדול מהם.
הגענו למקום ומעריצים חיכו להיכנס לתוך המקום, ראיתי כמה שהיו גם בהופעה של לפני יומיים. חיכינו דקות ארוכות שנראו כמו נצח
עד שנכנסו למקום. התרגשתי מעצם העובדה שהסיפור עם יו לא נגמר לגמרי שאני יוכל לראות אותו עוד פעם אחת.
נכנסנו וקניתי לי ולאלכס בקבוק שתיה. חיכינו עד שההופעה תתחיל. הפעם הכל עבר מהר בגלל שאלכס היה שם. דיברנו וצחקנו והיה נורא כיף.ההופעה התחילה וכל המעריצות עמדו ונדחפו בקהל. גם אני ואלכס נדחפנו והצלחנו להגיע לשורה השלישית.
עמדנו שם והתחלנו לצעוק כמו מטורפים. צחקנו. לאט לאט הוא התקרב אליי. חייכתי אליו. הוא לקח את היד שלי והחזיק אותה. הסתכלתי על הידיים שלנו וחייכתי אליו. לפתע נשמעה מוזיקה ברקע. ידענו שהם עומדים להופיע. יו התחיל לשיר. הסתכלתי עליו כמו הרגע הראשון שראיתי התמונה שלו, כמו ברגע ששמעתי את השיר הראשון שלהם, כמו ברגע הראשון שראיתי אותו בהופעה.
הוא חייך וקרץ. כל אחת חשבה שזה לה, אבל אני ידעתי שזה לי. אלכס ראה איך אני מסתכלת עליו, ראה את הניצוצים שיש לי כשאני רואה אותו. הגיע הקטע בו הוא אמור לעלות מעריצה לבמה. הבנתי שהוא רוצה לעלות אותי, למרות שיש עוד הרבה מעריצות וזה לא הוגן כלפיהן. הצבעתי על אלכס והוא הבין שהוא צריך לעלות אותו. "הילד ליד זאת עם הקפוצון השחור," יו אמר.
"מה אני?" אלכס אמר. "כן כן אתה," הוא אמר. כולם היו מופתעים. "אני יכול לעלות איתה?" הוא שאל. "כן זה בסדר, אני מניח," יו אמר. "לא די אלכס איזה פאדיחה! הספיק לי פעם הקודמת," אמרתי לו. הוא הרים אותי ולקח אותי לבמה. "די אלכס תוריד אותי די!" צעקתי וצחקתי. יו התחיל לקנאות. הם התחילו לשיר ואלכס ממש נתקע. הוא לא ידע את המילים. שרתי איתו כדי שהוא לא יתבייש. התחלתי לצחוק מהעובדה שהוא לא ידע מה לשיר. הם סיימו לשיר. "זאת הייתה הדקה הכי ארוכה, בחיי," אלכס אמר. התחלתי לצחוק. "איי אייף התנהגת כמו גיבור, גיבור שלי," חייכתי ונתתי לו נשיקה בלחי. אלכס הוא כמו אחי, בחיים לא אעזוב אותו לבד. יו התעצבן מאוד, ראיתי את זה על הפנים שלו. באנו לרדת מהבמה והרגשתי מישהו מושך בידי. ידעתי שזה יו וידעתי שזה לא הולך להיות טוב. הסתובבתי חייכתי חיוך ובאתי לשחרר את היד שלי. הוא הרים את הראש שלי ונישק אותי. כל המעריצות הסתכלו, אלכס הסתכל, אני הסתכלתי, המומה ממה שיו הרגע עשה, ממה שאני עשיתי...