החוויה, ההתרגשות, החברים (חדשים או ישנים), ההליכה הממושכת, החום הלא-כל-כך-נורא ביום, והלילה המקפיא, המוראלים, הבוגרות של מחוז צפון, הבוגרת המיוחדת שלנו ועוד אלפי דברים אחרים עשו את הטיול הזה למעבר ממיוחד עבורי. לא משמעותי כמו שהסמינר מד"צים היה עבורי אבל אחת החוויות הגדולות שעברתי בתנועה.

הנגב, אחד מהמקומות היפים ביותר בארץ! כל בוקר להתעורר לפני הזריחה, לעמוד דקה ליד הברזיות או ביציאה מהשירותים ולהסתכל שניה בהרים שמולך ולראות את השמש יוצאת מתוכם, להרגיש את החום שלה אחרי לילה מקפיא (בין אם בילית אותו בשק"ש שלך ובין אם בילית אותו בשק"ש של ילד מכיתה ט').

אחרי שהתייבשתי (כהרגלי המגונה) חזרתי אחורה חצי מהמסלול לפני העלייה הגדולה ביום השני. הסתכלתי המון פעמים אחורה, לראות איך מתקדמים חבריי במסלול. ראיתי מספר אנשים קטנים מטפסים בקצב לא אחיד על ההר, זה היה באמת מדהים! כמו לראות נמלים קטנות הולכות להן על גבעת חול קטנה (למרות שהנמלים נראו כחולות מהרגיל). בזמן שהסתכלתי קדימה דיברתי עם המדריכה שליוותה אותי, גיליתי שאני מכירה את בן הדוד שלה וכמובן שאני לא אפסיד רגע אחד שבו אני יכולה לגלות משהו אחד על הידידים שלי! אחד כך, כדי להעביר את הזמן בדרך דמיינו איך כל אחד מההרים הוא סוג אחר של מאכל. אחד ההרים נראה כמו גלידת גבינה, השני כמו פודינג שוקולד והשלישי כמו עוגת שיש.

גיליתי שאנשים לא באמת שונאים אותי, הכל סתם בראש שלי! אנשים אפילו החזיקו ממני בטיול. "נועה, אני ממש מחזיק ממך! את נראית לי ממש בן-אדם מגניב!" משפט שאני לא חושבת שאני אשכח אי-פעם! חימם לי את הלב וגרם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי!

היום אני נוסעת לבקר חברים שלי מהטיול ומחר אני נוסעת לפגוש חברים מהמד"צים! מקווה לראות שם את כולכם!

Noa Dude שמעדיפה לראות שוב את הצלצול מאשר לפחד על החברים שלה...