אחרי שכבר במשך ימים אני כותבת לכם (למי בדיוק?) עד כמה התנועה היא דבר משמעותי בעיניי החלטתי, עקב השיעמום (הדחייה של הלמידה למבחן למ"מ) ובקשה של חברה שאני אוריד לה כמה שירים לשבת רגע ולעשות משהו מעבר ריקוד בתנועות פשוטות וחוזרות, החלטתי לשבת ולהקשיב לשירים!

למדתי מהם כמה דברים, וכמובן שגם התאהבתי בחלקם. אז שאני לא אשתף בזה משהו? הרי אתם לא חייבים לשבת ולקרוא פה ולעומת זאת, חבריי (שכרגע הם לא יותר ממסכנים) חייבים לשבת ולהקשיב לדבריי, כי זה מה שחברים עושים!

אז אני אכתוב פה את השירים ונראה לי שבין לבין אכניס מעט ההערות והארות... מה אתם אומרים? למי אכפת!

דור ממוחשב-

על ימים כאלה בתנועה איש לא חלם
ימים של אופנוע ומחשב מטומטם
משחקי טלויזיה ווידאו גם
הזמן קורא הוא ראו עכשיו
בקן צומח דור ממוחשב

ביום שישי האחרון קבענו פגישה
מתוך כל הקבוצה הזאת הגיעו רק שלושה
ומה עם כל השאר? הם באו מאוחר
הייתה תוכנית בטלויזיה.. מישהו אמר
טוב, הפזמון והבית הראשון בהחלט מתארים גם את הקבוצה בה אני חניכה לגם את קבוצת החניכים שלי. כל כך נכון, כל כך יפה!
על ימים כאלה בתנועה איש לא חלם
ימים של אופנוע ומחשב מטומטם
משחקי טלויזיה ווידאו גם
הזמן קורא הוא ראו עכשיו
בקן צומח דור ממוחשב

ולטיול יצאנו במדבר יהודה
טיפסנו בשביל הנחש בדרך למצדה
ובקולי קולות עם אוזניות צמודות
שמענו את מדונה שרה בתוך העתיקות
למרות שבטיול האחרון שעשינו בנגב דבר כזה לא קרה, אני רואה את זה המון בטיולים שנתיים. חבר'ה! זה לא עושה את הטיול כיף יותר!
על ימים כאלה בתנועה איש לא חלם
ימים של אופנוע ומחשב מטומטם
משחקי טלויזיה ווידאו גם
הזמן קורא הוא ראו עכשיו
בקן צומח דור ממוחשב

כן, יש המשך לשיר! לא רציתי לשים אותו, לא היה לי מה להגיד עליו! אבל למרות שהשיר נשמע מעט ישן הוא לא נוגד את המציאות של הנוער בימיינו. ולא! אני לא באה התלונות! גם אני ילדת מחשבים (כפי שאתם בטח מבינים, אני כותבת לכם מאחד כזה) ואני יושבת מול המחשב בכל זמן פנוי שיש לי. גם אני לפעמים מוצאת את עצמי מתבודדת עם זוג אוזניות (למרות שזה כבר לא קורה. אני חושבת שנגמלתי.) אבל אני עדיין חושבת שזה קצת לא בסדר...

שיר הבא!

חג המעלות:

חג המעלות
חג המעלות
את הלילה הזה תזכרו , יותר מכל הלילות
חג המעלות
חג המעלות
את הלילה הזה תזכרו מכל הלילות

אתה מתרגש ולוחש וחושש
מסתכל מקרוב על האש
עכשיו אני יהיה מוכן להיות לכתובת האש העשן

חג המעלות
חג המעלות
את הלילה הזה תזכרו , יותר מכל הלילות
חג המעלות
חג המעלות
את הלילה הזה תזכרו מכל הלילות

אתה כבר שייך, לעולם לא תשכח
איך הכל בהיר כל כך, אל תשכח
אתה חלק מתוך משפחה
משפחה גדולה וברוכה
עוד תוכל לשנות עד המהפכה

חג המעלות
חג המעלות
את הלילה הזה תזכרו , יותר מכל הלילות
חג המעלות
חג המעלות
את הלילה הזה תזכרו מכל הלילות....

שיר כל כך נכון! ההתרגשות, השייכות, הרצון למהפכה ואכן, אחד הלילות שאני למשל, זוכרת טוב מאוד!

אבל המבט הזה לכל הילדים שלובשים חולצת תנועה, ילדים בגילאים צעירים כל כך, עומדים ביחד ושרים שירים שאת חלקם אתה עזרת להמציא. זו הרגשה מדהימה! הרגשה של מעבר לשייכות, של רצון של אנשים שתהיה שייך!

שיר שאני לא אשים פה ואני פשוט רוצה להזכיר. הפעם הראשונה! או כמו שגיליתי שקוראים לו הרפסודייה! גיליתי משהו חדש! הרי מאיפה לי לדעת שזה שיר על הרפסודייה?! ובכל זאת, שיר יפה!

שיר ה-60:

עברו שישים שנה, חלפו כמו חלום
ואלה שהתחילו כבר אינם היום
אבל אנחנו פה נהיה להם לעד,
אנחנו ההמשך לנוער העובד.

הנוער העובד עובד ולומד,
עדין לא הניח מידו את הכלים.
אחרי שישים שנה, כמו בראשונה,
אנחנו מישן כל בוקר מתחילים.

עדין במוסך, עדין בסדנה,
נוער ממש כמו לפני 60 שנה.
ועוד הראש זקוף, קדימה הפועל!
עוד יש מי שעובד בארץ-ישראל.

הנוער העובד עובד ולומד,
עדין לא הניח מידו את הכלים.
אחרי שישים שנה, כמו בראשונה,
אנחנו מישן כל בוקר מתחילים.

יש מי שבידיו ת'עניינים מזיז.
ויש מי שידיו מלוכלכות בגריז.
ומי שמטפל בלייזר ומחשב,
נותן לארץ את הראש ואת הלב.

הנוער העובד עובד ולומד,
עדין לא הניח מידו את הכלים.
אחרי שישים שנה, כמו בראשונה,
אנחנו מישן כל בוקר מתחילים.

השיר שלצליליו כל חבר בתנועה מתחיל להזיז את הידיים בקצב אחיד. נחמד לעמוד מהצד ולראות את כולם זזים באותו הקצב!

טוב, חלאס! אני מרגישה שחפרתי מספיק. מי שנשאר לקרוא, כל הכבוד. ומי שלא בטח לא רואה את השורה הזאת... אבל מילא!

ובברכת התנועה:

לעבודה

להגנה

ולשלום...

עלה והגשם!

Noa Dude

החוויה, ההתרגשות, החברים (חדשים או ישנים), ההליכה הממושכת, החום הלא-כל-כך-נורא ביום, והלילה המקפיא, המוראלים, הבוגרות של מחוז צפון, הבוגרת המיוחדת שלנו ועוד אלפי דברים אחרים עשו את הטיול הזה למעבר ממיוחד עבורי. לא משמעותי כמו שהסמינר מד"צים היה עבורי אבל אחת החוויות הגדולות שעברתי בתנועה.

הנגב, אחד מהמקומות היפים ביותר בארץ! כל בוקר להתעורר לפני הזריחה, לעמוד דקה ליד הברזיות או ביציאה מהשירותים ולהסתכל שניה בהרים שמולך ולראות את השמש יוצאת מתוכם, להרגיש את החום שלה אחרי לילה מקפיא (בין אם בילית אותו בשק"ש שלך ובין אם בילית אותו בשק"ש של ילד מכיתה ט').

אחרי שהתייבשתי (כהרגלי המגונה) חזרתי אחורה חצי מהמסלול לפני העלייה הגדולה ביום השני. הסתכלתי המון פעמים אחורה, לראות איך מתקדמים חבריי במסלול. ראיתי מספר אנשים קטנים מטפסים בקצב לא אחיד על ההר, זה היה באמת מדהים! כמו לראות נמלים קטנות הולכות להן על גבעת חול קטנה (למרות שהנמלים נראו כחולות מהרגיל). בזמן שהסתכלתי קדימה דיברתי עם המדריכה שליוותה אותי, גיליתי שאני מכירה את בן הדוד שלה וכמובן שאני לא אפסיד רגע אחד שבו אני יכולה לגלות משהו אחד על הידידים שלי! אחד כך, כדי להעביר את הזמן בדרך דמיינו איך כל אחד מההרים הוא סוג אחר של מאכל. אחד ההרים נראה כמו גלידת גבינה, השני כמו פודינג שוקולד והשלישי כמו עוגת שיש.

גיליתי שאנשים לא באמת שונאים אותי, הכל סתם בראש שלי! אנשים אפילו החזיקו ממני בטיול. "נועה, אני ממש מחזיק ממך! את נראית לי ממש בן-אדם מגניב!" משפט שאני לא חושבת שאני אשכח אי-פעם! חימם לי את הלב וגרם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי!

היום אני נוסעת לבקר חברים שלי מהטיול ומחר אני נוסעת לפגוש חברים מהמד"צים! מקווה לראות שם את כולכם!

Noa Dude שמעדיפה לראות שוב את הצלצול מאשר לפחד על החברים שלה...

האמת היא שאני לא ממש יודעת למה נכנסתי לפה, על מה כבר יש לי לכתוב? ביום כיפור לא עשיתי הרבה. מסז' לכמה אנשים והרבה מאוד תלונות על כך שאני רעבה, משחקי מונופול מרתקים (ואני לא צינית!) ופרק בספר שאני צריכה לקרוא באנגלית, מעבר לכך, כלום!

בסוכות, כמו בכל סוכות, בנינו סוג של סוכה מתחת לגפן בחצר: ניקינו את הרצפה, תלינו קישוטים (אחרי שהסתבכנו שעות עם הסולם) וישבנו לאכול ארוחת ערב שמבחינתי כללה הרבה אבוקדו וסיפורי עבר משפחתי.

בזמן האחרון אנשים נעלמים מהבית ומפסיקים והיות כוללים בעולם שלי, מה שגורם לי להיות מדוכדכת ולהתגעגע. ואני אומרת, חבר'ה! כמה זמן אפשר להיות באיטליה? מה כבר יש לעשות שם 8 ימים?! ואז אני חושבת על העובדה שאני באמת סופרת את הימים, כמה ילדותי ומפגר מצידי!

בעוד יומיים אני יוצאת לטיול סוכות עם כל הבוגרת שלי וגיליתי שמאז שנה שעברה התכווצנו בצורה משמעותית. אני לא מבינה לאן חברי הקבוצה שלי נעלמו, התנועה כבר לא מספיק טובה בשבילם? אבל בכל מקרה, אני מקווה להנות למרות הכל!

ההדרכה, שתפסה המון מחיי גם בשנה שעברה, כשעוד לא הייתי מדריכה, וגם בתחילת השנה נראית פחות ופחות משמעותית בשבילי. ילדים, שכבר בביתם (או בבית ספרם, או בכל מקום אחר!) חונכו לדבר בחוצפה לאנשים מבוגרים מהם, ולהרביץ לאחרים וכבר למדו קללות שאני בגילם לא ידעתי מה הן אומרות, או שלא שמעתי את המילים האלו! ושימו לב שהפרש הגילאים בין חניכי לגילי לא גדול במיוחד, 6 שנים! שימו לב מה יכול להשתנות ב-6 שנים! אני זוכרת שבכיתה ה' גם אנחנו לא היינו חניכים מושלמים, הפרענו בפעולות, כמעט ולא נתנו למדריכים שלנו לדבר אבל מעולם לא קיללנו אותם! מעולם לא הרבצנו להם!

שימו לב כמה הילדים של היום מודעים למצב הכלכלי. ולא! אני לא מדברת על המשבר הכלכלי! אני מדברת על זה שכאשר מבקשים מהם לשלם 480 שקל לשנת פעילות שלמה(!!!) הם אומרים שזה יותר מידי כסף ושואלים למה הסכום עלה. למה? מה אכפת לכם? תראו את זה להורים שלכם ונראה מה הם יגידו! אתם ילדים בכיתה ה'! תהנו מזה שזה עדיין לא התפקיד שלכם!

ובקיצור, החניכים שלי הם התגלמות הדברים הנוראיים שאפשר להגיד על הנוער של ימינו. אני כבר רואה את מספר הילדים שבעוד כשנה שנתיים יתחילו לעשן נרגילות או סיגריות, יתחילו לשתות ואולי בכיתה י"ב (למרות שאצלינו ב"היישוב" סף השימוש בסמים ירד לכיתה ט') יתחילו להשתמש בסמים.

ב-22 לחודש יש מפגש נוע"ל! אני מקווה לראות שם את כל החברים שלי, ואולי לפגוש כמה חברים חדשים! (כמו מה שקרה במפגש הקודם) אני לא בטוח באה, זה תלוי במספר החניכים (שכנראה לא יעלה על 1) שיצאו לטיול צעירה. חבל, הכנתי דברים יפים לחניכים שלי, חבל שהם לא באים... אבל אני אסתכל על הצד החיובי ואגיד "אם הם לא באים, לפחות אני זוכה לסוע לת"א!"

Noa Dude שמאחלת לכם חג שמח!