הפוסט הבא יעסוק בכל מה שקופץ לי לראש\כל מה שעברתי בקצת השבוע שהיה, יש לנו פוסט עמוס! בואו נתחיל:
בתחילת השבוע עברתי ניתוח. אני בטוחה שאתם (מי זה אתם? מי בכלל קורא פה?!) מדמיינים לכם חדר ניתוח לבן ומפחיד, 5 רופאים ואחיות ואותי שוכבת בהרדמה מלאה על מיטת הניתוחים כשהרופאים עושים בי כרצונם (וואוו... אני לא רוצה לדעת מה הקוראים-הלא-קיימים-שלי חושבים על המשפט האחרון). בכל מקרה זה לא היה ככה והניתוח היה להוצאת נקודת חן מסכנה ומסוכנת וההרדמה בכלל הייתה מקומית, היו שם רופא ו-2 אחיות, החדר היה בצבע ירוק אפור בהיר והרופא היה קרוב של אבא שלי. כן פרוטקציות. ההורים שלי רצו לסיים עם הסיפור של הניתוח כמה שיותר מהר והרופא שבדק אותי אמר שהוא יכול לבצע ניתוח רק בעוד מספר חודשים, לכן הפעילו הורי מספר קשרים, משכו במספר חוטים וביקשו מסבתא שתתקשר לאחיינית שלה, שבעלה רופא מאוד מוכר (בעיר לא מוכרת) והוא הסכים בשימחה לעשות את הניתוח תוך שבועיים!
אני, כמובן, לא שמחתי במיוחד. אני ילדה פחדנית ורגישה! ואחד הפחדים הגדולים ביותר שלי הם המחטים! כפי שאתם יודעים בשביל לעשות זריקת הרדמה צריך מחט (ולמה אני מלמדת אתכם את זה? זה ברור!) וכשמזריקים לי משהו (או לחילופין, מוציאים ממני משהו) אני יכולה לספר לכם בדיוק מה המחט עושה ברגעים אלו ממש בתוך הגוף שלי. לכן, כשלכם זה כואב, אצלי זה נורא!
בכל מקרה, אתמול אחר הצהריים עברתי את זה אחרי הרבה בכיות. היום לא הלכתי לבית הספר בגלל סחרחורות וכאבי גב איומים אבל מחר אני בטוחה שיהיה יותר טוב. דבר אחד טוב שיצא מזה זה פטור מספורט במשך חודש שלם! יו-פי!
בואו נעבור נושא- חורף! אני יודעת שדיברתי על זה בפוסט הקודם, אבל, היי! החורף עדיין לא נגמר ויש לי עוד הרבה מה להגיד עליו!
בפוסט הקודם התלוננתי ובפוסט הזה אני רוצה לשבח את החורף על דבר אחד טוב שהוא עשה: האבוקדו והתות (טוב... אולי שניים).
אני פשוט חולה על הדברים האלו! כשמגיע החורף לא עובר יום בלי שאני כמעט מסיימת אבוקדו שלם בעצמי! (למה רק "כמעט"? כי גם אבא צריך לאכול) ולא עובר שבוע שאני לא אוכלת בו תותים! (למה רק שבוע ולא יום? כי אמא לא קונה תותים ורק סבתא מתחשבת ומביאה לי קצת) וכשהיום בשבוע הזה מגיע אני יושבת מול הטלויזיה (או מול המחשב, או השיעורים, או ספר טוב, או סתם יושבת...) וגומרת חבילת תותים עם קצפת או עם סוכר או בלי כלום! העיקר התות!
בעוד שבוע אני נוסעת למכון וויצמן (לפרוייקט ח"צ הזה! נו... תחזרו כמה פוסטים אחורה!) ואבא כבר הזהיר אותי לא להתעסק עם בחורים! (אני?! אבל אני תמימה!!!) בכל אופן, אבא שלי ממש מוזר בנושאים האלו, הוא כבר מת לנכדים (אבא, אני רק בת 15) אבל הוא לא מוכן שיהיה לי חבר! או לפחות ככה הוא אומר לי. ואם יהיה לי חבר הוא רוצה לתחקר אותו (כמו שסבתא עשתה לו כשהוא התחיל לצאת עם אמא). בכל אופן... אני לא חושבת שאני אביא חברים הביתה... (גיליתי שהפיסקה האחרונה חסרת פואנטה...)
אני חושבת שכתבתי מספיק ליום אחד!
Noa Dude
נ.ב. - חגיגות הנ.ב. נפתחו! סתם... לא! למה שאני אחגוג "נ.ב."?! בכל אופן... אין לי הרבה מה לכתוב פה, אולי חוץ מחודש שמח אנשים..(?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
