"קודם כל, הגני על הגוף
שאיש מבחוץ לא ייכנס בך.
ידיים שמרי קרוב אל הפרצוף
זה המקום הראשון, רואים מה קורה לך.
עטפי היטב כל פצע חשוף
שם הוא מנסה לפגוע
שיווי משקל.
גופך מסוגל, קרב איגרוף.
בכל כוחך...
תצחקי, תשאגי, תפגעי
תפצעי, תתלשי, תדפקי
שלא תשתקי לעולם יותר עוד.
תילחמי, תהלמי, תצעקי,
תשגעי, תדרשי, תכבשי
שלא תתביישי לעולם יותר עוד.
עמדי זקוף, עיניים פקוחות,
נותר להחזיק עוד שלושה סיבובים לפחות.
אל תיכנעי, נו, לכל הרוחות
עכשיו, מבלי לחכות, קרב איגרוף.."

בהחלט החיים הפכו להיות סוג של קרב.
להתמודד מול מי שבא,
להחזיק מעמד, לא להכנע
גם אם קשה גם אם אני בוכה –
להישאר שלמה.
וכשהוא מנסה לפגוע, מנסה לשמור על שיווי משקל.
וכשהיא מדברת יותר ממה שהיא צריכה,
אני מנסה לשכנע את עצמי שאני מסוגלת
עוד דקה ואז עוד שעה ועוד יום ועוד שנה..
וכל החיים..
לחיות בתוך זה.
אפשרי לבקש שפשוט לא תשאלו?
המזל הענקי הוא שיש לי אותך 3>

איתך אני מסוגלת לעצום עיניים ולהתעלם לגמרי מכל זה.