לפני שנה בערך שודרה תוכנית בניקולודיאון שקוראים לה "קטן עליי".

למי שלא מכיר התוכנית מדברת על 20 בערך שני נוער שמנים ומראים את מסע ההרזייה שלהם.

עכשיו מראים שידורים חוזרים של התוכנית ולי אישית זה מאוד נוגע. משפט אחד שנאמר שם אני לא יכולה לשכוח "אם אתה שמן אתה דפוק".

זה משפט נכון לא משנה כמה יגידו לכם שהפנימיות חשובה "ואל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" כי זו האמת כי אם אתה שמן זה דופק אותך בכל תחום אחר בחיים לא משנה אם אתה יודע לרקוד הכי יפה בעולם, או שיש לך כושר גופני טוב יותר מכל הרזים סביבך, תמיד אבל תמיד תיהיה "נחות" מהרזים.

במקרה שלי לא סבלתי יותר מידי מהיותי שמנה בעיקר בגלל שהייתי (ואני עדיין) טובה בלימודים והייתי נותנת לאחרים להעתיק ממני בשיעורים וכך התחברתי עם הילדים "המקובלים" ושרדתי איך שהוא את היסודי, אבל עדיין כואב לי הקטעים במסיבות שהבנים היו מזמינים את הבנות לרקוד איתם וזה היה ברור מראש שאני אשב בצד...

אומנם מאז שעליתי לחטיבה המצב השתפר אבל שחברות שלי מספרות לי כל שבוע שיש להן חבר ולי עוד לא היה אפילו אחד זה מבאס, מה זה מבאס?! זה מדכא זה מתסכל וזה בעיקר גורם לך להרגיש לא רצוי שאף אחד לא אוהב אותך, וזה קשה... אף אחד לא אוהב אותך.