מחר זה מתחיל.

בשבילי החופש מתחיל מהראשון ליולי (אני רגילה מהיסודי) ולמרות שאני כבר בחופש 10 ימים, ההרגשה האמיתית של החופש תתחיל מחר. אחת הסיבות לכך שהחופש האמיתי שלי מתחיל מחר זה כי ה-10 ימים האלו נתנו לי זמן לתכנן את הדיאטה, את כל הפרטים הקטנים והגדולים, את השעות שקשה לי יותר (19:00-23:00 ) ומה לעשות כשאני מרגישה שאני הולכת להשבר (תי "זהב" של ויסוצקי) וכשאני ממש צריכה מתוק יש לי חבילה עוגיות שוקולד צ'יפס שהדבקתי עליה מדבקות של "קחי רק עוגיה אחת!" יש לי מיונז דל קלוריות, גבינה לבנה וצהובה 5% ,והרבה חסה....

לגבי ספורט אני כבר חודש עושה ריצה+הליכה, וכל השמנים למיניהם יודעים את תחושת הצריבה בגרון כשמתחילים לרוץ, וזה מה שבדרך כלל גורם לך להפסיק. אז התאמנתי על ריצה וסוף סוף כבר לא צורב לי הגרון ואני גאה להגיד שאני כבר מתחילה להנות מהריצה, וניהיו לי קצת שרירים ברגליים אז אני גם הולכת מהר יותר ומבחינת ספורט הכל הולך טוב, אם רק אני אוכל להשתלט על עצמי בקטע של אוכל...

הבעיה שלי עכשיו היא הארוחות המשפחתיות בשישי-שבת, יש מלא אוכל ואני לא מצליחה להגיד לא...

בנתיים אני בבית באריאל אז אני שולטת באוכל בבית, אבל בחווה אצל אבא שלי זה סיוט מהבחינה הזאת...מלא אוכל וכל הזמן מבשלים ובאים אורחים ואני לא יכולה ללכת לחברה כי זה חווה (כן...חווה עם כבשים ועיזים באמצע שומקום...).

אבל נשרוד גם את זה... המטרה היא קילו בשבוע למשך כל החופש הגדול.

תאחלו לי בהצלחה!    

אתמול היה מוזר.

התחלתי טוב ושמרתי ואפילו יצאתי להליכה ארוכה מהרגיל (שעה ו-20 דקות), אבל כשחזרתי הביתה ראיתי את הגמר של "המטבח" (למרות שהיה ברור מההתחלה שהשף יבחר בסער) וטחנתי 3 שניצלים עם חרדל (לא יודעת אם זה קשור לזה שראיתי תוכנית על אוכל או שאין לזה קשר לאכילה המוגזמת...) וממש הרגשתי רע עם עצמי אז הלכתי לישון כדי לא לטחון עוד.

לא הצלחתי להרדם אז שכבתי במיטה עד 23:30 ואז קמתי והייתי על המחשב ועל הטלוויזיה עד 2:30 ככה ופתאום אני קולטת חתול בבית ובמשך חצי שעה ניסיתי לגרום לו לצאת (לא עבד במיוחד...) בסוף הוא נתקע בין המקרר לקיר וראיתי שהוא בסך הכל גור קטן חמוד וג'ינג'י והייתי כל כך עייפה שפשוט פתחתי את החלון כדי שהוא ייצא מתי שבא לו והלכתי לישון. קמתי ב-11 בבוקר כי אמא שלי העירה אותי (פלאפון ארור!) וכמו שחשבתי החתול החמוד יצא מהחלון...(למרות שיש סיכוי שהחתול היה הזייה שלי כי אין לי מושג איך הוא נכנס בכלל...) ועכשיו אני מתה מעייפות ויש לי תחושה של ג'ט-לג. מה שכן יצא טוב מהיום המוזר הזה הוא שירדתי במשקל,(למרות השניצלים!) 0.2 גרם,(אני נשקלת כל יום כשהמטרה היא גרם ביום) והג'ט לג הזה הרס לי את התיאבון (לפחות בנתיים...).

נ.ב. תמונה של קייט מוס שאני מעריצה את הסטייל שלה.

לפני שנה בערך שודרה תוכנית בניקולודיאון שקוראים לה "קטן עליי".

למי שלא מכיר התוכנית מדברת על 20 בערך שני נוער שמנים ומראים את מסע ההרזייה שלהם.

עכשיו מראים שידורים חוזרים של התוכנית ולי אישית זה מאוד נוגע. משפט אחד שנאמר שם אני לא יכולה לשכוח "אם אתה שמן אתה דפוק".

זה משפט נכון לא משנה כמה יגידו לכם שהפנימיות חשובה "ואל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" כי זו האמת כי אם אתה שמן זה דופק אותך בכל תחום אחר בחיים לא משנה אם אתה יודע לרקוד הכי יפה בעולם, או שיש לך כושר גופני טוב יותר מכל הרזים סביבך, תמיד אבל תמיד תיהיה "נחות" מהרזים.

במקרה שלי לא סבלתי יותר מידי מהיותי שמנה בעיקר בגלל שהייתי (ואני עדיין) טובה בלימודים והייתי נותנת לאחרים להעתיק ממני בשיעורים וכך התחברתי עם הילדים "המקובלים" ושרדתי איך שהוא את היסודי, אבל עדיין כואב לי הקטעים במסיבות שהבנים היו מזמינים את הבנות לרקוד איתם וזה היה ברור מראש שאני אשב בצד...

אומנם מאז שעליתי לחטיבה המצב השתפר אבל שחברות שלי מספרות לי כל שבוע שיש להן חבר ולי עוד לא היה אפילו אחד זה מבאס, מה זה מבאס?! זה מדכא זה מתסכל וזה בעיקר גורם לך להרגיש לא רצוי שאף אחד לא אוהב אותך, וזה קשה... אף אחד לא אוהב אותך.