מוזר מיוחד שכזה

אני זוכר שסביבות גיל 14 שאלתי את עצמי לראשונה האם אני הומו. אני זוכר שלא ממש הרגשתי בטוח לשאול את עצמי

ברצינות את השאלה. האמת פחדתי. זו נראית לי הסיבה שקברתי אותה בפנים- פחדתי להיות עד כדי כך שונה. אני זוכר

שבפעמים האחרות שהשאלה ביצבצה והראתה סימנים קברתי אותה שוב. כל מיני סיבות היו לי וכל אחת מהן  נבעה מספק

כזה או אחר שמצאתי. אולי זה הבילבול של גיל ההתבגרות? אולי ההרגשה הזאת לא אומרת כלום? ועוד... היום אני מאמין

שקברתי את השאלה שוב ושוב כי לא הייתי מוכן עם עצמי לבירור מעמיק ואמיתי.

אחרי שאני וחברה שלי נפרדנו (ע"ע פוסט קודם) הרגשתי הרבה יותר בטוח לשאול את השאלות לגבי המיניות שלי. ובעוד

שחלק מהשאלות היו ריגשיות חלק מהתהיות היו מעשיות. באחד הלילות שהייתי מסוקרן גלשתי לאחד הצ'טים ונכנסתי לחדר

הומואים. בצטים האלה מי שמצפה לדיונים עמוקים על מחקרים ועל פעילות למען שיוויון להומואים די יתאכזב כי הם סובבים

בעיקר סביב מין מזדמן. לקח לי קצת זמן עד שקלטתי את 'המשחק' ואחרי כמה זמן של סינון אנשים פנה אלי מישהו והשיחה

הובילה לפגישה.

אני זוכר שהטלפון צלצל וכשעניתי הבנתי שאני שומע אותו, הבחור מהצ'ט. השיחה הייתה טכנית ברובה ווידאנו את הפרטים [אולי מתוך הנחה שבאינטרנט מקובל לרמות ואולי בטלפון לאנשים יש יותר מצפון?] וקבענו להיפגש.

הוא פתח לי את הדלת, התיישב על המיטה וכשראה שאני לא יודע מה לעשות אמר לי להוריד נעליים. הורדתי אותן והתיישבתי על המיטה. החלפנו כמה מילים מהן הבנתי שזו גם ההתנסות הראשונה שלו עם "גבר". הלחץ ירד, התנשקנו, הוא כיבה את האור. כשהאור נדלק התלבשתי. התחבקנו והתנשקנו לשלום, הבטחנו לשמור על קשר. כשיצאתי מהחדר התחלתי להתמודד עם החוויה.

המשיכה המינית שלי לא נחרצה אחרי אותו ערב אבל מה שכן קיבלתי אישורים בתוכי שאני אכן לא נמשך לגברים רק בתיאוריה. נפגשתי עם אותו בחור מידי שבוע במקומות משתנים. עשינו כיף, ולמדתי על עצמי הרבה. מתישהו החלטתי ללכת הלאה.