אונס הוא ביטוי שרחוק מאיתנו כמרחק שלנו מעיתונים אך אף אחד מאיתנו לא מחוסן מאנשים מגעילים שכופים את עצמם עלינו.
אני זוכר שישבנו חבורה של אנשים, הומואים לסביות, מה שבין לבין ומה שבצד, ועלה לחלל האוויר חוויה של הטרדה מינית. שבמרכזה מישהי שהניחה שהיא יכולה לעשות מה שבא לא בלא לשאול ולהתעניין ברצונות של הידידה. אני קצת הזדעזתי כי חשבתי שכל הסיפור של הטרדות מיניות זה משהו שגברים סטרייטים עושים לנשים אבל בהמשך השיחה הסתבר שלא.
ההלם שלי לא הצליח להגיע לשיאו ולאט לאט עוד ועוד אנשים התחילו לומר שזה חוויה מוכרת להם. הבחור שרוקד לידם במסיבה ומתחיל לגעת בהם. כל מיני אנשים שמנצלים את כוחם כדי ללחוץ על אנשים לעשות דברים, כל מיני אנשים שמתנהגים כאילו הבעת הסכמה אבל זו אף פעם לא הגיעה, כל מיני אנשים שאפילו שה"לא" נאמר עשו את עצמם כלא מתייחסים וכו'. לאט לאט ניסיתי להיזכר בכל מיני דברים שקרו לי ולא ניתחתי אותם בצורה כזו ושמתי לב שגם לי זה כבר קרה כמה וכמה פעמים.
אולם העניין המטריד הוא שלא מדובר בכמה אנשים מדובר על תופעה די נרחבת, ואם זה תופעה נרחבת כנראה היא נגרמת מגורם בעל רייטינג גבוה. ובעצם אם אני חושב על זה כל התרבות שלנו משדרת מסרים דומים.הנה למשל דוגמה לשיר המדובר כשאת אומרת לא למה את מתכוונת\דן אלמגור:
מתוך השיר:
כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת?
למה את מתכוונת, כשאת אומרת "לא"?
האם ה"לא" הוא "לא" - ובאמת
אולי הוא רק "אולי, אך לא כעת",
או שה"לא" הוא רק "עוד לא"
אולי הוא "או", אולי הוא "בוא"
כי את אומרת "לא" כל כך בחן
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן".
אחרי פרשת האונס בשמרת  שנעשה על ידי קבוצת קיבוצניקים בתושבת חוץ בת 14 בשנת 1988 התנהל משפט שבתומו התבטא השופט מישל חשין והזכיר את השיר המדובר:
"האמנם כך הוא? האמנם "לא" הוא "אולי"? האמנם "לא" הוא "בוא"? האמנם "לא" הוא "כן", ואף "עוד יותר מזמין מ'כן'"? אין ספק בלבנו שהפזמונאי כתב דברים שכתב בחיוך, בקלילות ובבדיחות דעת, בוודאי בכישרון, ואולם מתגנב חשש אל לב כי יש שיראו בדבריו מורה דרך להליכות ולמנהגות, וכאומרים: ממנו נשמע וכן ננהג.
ועל כך נאמר אנו, בלשון צלולה ובלא פקפוק וגמגום: כשאשה אומרת "לא", היא מתכוונת ל"לא" כמשמעותו בחיי יום-יום וכהוראתו במילון. כך אישה, כך גבר, כך ילד, כך ילדה, כך זקן, כך זקנה, כך כל אדם. "לא" הוא לעולם "לא", ואין "לא" שהוא "כן". אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח, אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן, ואין לילה שהוא יום - והכול אם מדברים אנו בלשון בני אדם. "לא" הוא "לא". אשה האומרת "לא", והגבר מתייחד עמה על אף אותו "לא", הייחוד הוא שלא בהסכמתה, והמעשה הוא מעשה אינוס."
אז נכון שהשיר נכתב בשנות השבעים וכנראה שכיום שיר כזה לא היה נכתב אבל מה שמעניין זה לא הקיצוניות והברוטאליות של השיר אלא שהיום המציאות לא השתנתה רק השפה קיבלה עידון כלשהו והצורה הפכה לעגולה וחלקלקה שלא כמה העבר הפינתי והמחוספס. אז היום לא מקובל לשיר בקול את השיר אבל כיום למרבה הצער רבים שרים אותו בלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
