מוזר מיוחד שכזה

היו המון ביקורות על הליין ורעש נוצר אבל אי אפשר שלא לתמוה. דבר ראשון אני חייב לציין שלא מדובר באירוע חדש. גם לא מדובר באחד שנמצא ב-100 ימי החסד הראשונים שלו. הפעם הראשונה ששמעתי על האירוע הייתה לפני כשנה. חבר שמע מחבר והעניין צץ לו בשיחה. המחתרתיות הייתה מרגשת, שלחתי בקשה אך זו לא נענתה. [לפי הכתבה הם עונים לכולם. נפלתי בין הכיסאות?] לא התרגשתי מהעניין.

באותו זמן מקום המסיבה לא היה במועדון סקס קהילתי, הוא היה באיזה מרתף בבן-יהודה. יכול להיות שזה לא אומר הרבה אך לדעתי שינוי המקום לסאונה הומואית הוא זה שגרם לרעש הפנים קהילתי. יום הליין היה שישי בערב, דבר שהציב תמרור אין כניסה מול הלקוחות הקבועים, וסביר להניח שהם התעצבנו, ובצדק. מישהו בן 23, בתחילת דרכו שמקווה לעשות כמה ג'ובות, לא הכניס אותם כי הם הם היו רחוקים מידי מאידיאל היופי שנחזה מהפרסומות שבזמן הוורוד.

אבל על מה הביקורת? אחד המארגנים שאל באחת הכתבות "האם אתם הייתם מכניסים מישהו שלא נראה טוב למיטה?". אולי יש צדק בדבריו. כאמור מה ההבדל אם הסלקטור בכניסה לא יכניס אתכם פנימה לבין אם כל הבאים לא יכניסו אתכם למכנסיים? אי אפשר לטעון כי מודל היופי אינו משחק סלקציה אצל אנשים בבחירת פרטנר לסקס. הרי מקום המפגש המרכזי והוירטואלי מתבסס כולו על חלוקה לקטגוריות של גיל, מבנה גוף, שעירות, תמונת גוף, ותמונת פנים. חלוקה מעמדית היא עניין שגור- הנער בן ה-20, הבהיר, שרירי, חלק, בעל תמונת פנים מושכת ותמונת גוף עוד יותר, והגבר המזדקן בן ה-35 בעל מבנה גוף לא רזה שעיר ולא שרירי עומדים במרחק רב אחד מהשני בעמודת המעמדות...

מה שנוצר כאן בקהילתנו הקטנה היא חברה מעמדתית בה החוק הלא כתוב הוא שהנחשבים צריכים להיות עם הנחשבים והפחות נחשבים צריכים להסתדר עם השאריות בתקווה שיעלה בחכתם החריג הנחשב. נוצר כאן סוג של משחק ליגה. המנצח הוא זה שהשיג (לשעה, לילה או לחיים) את החתיך הנחשב. אך לא פשוט הדבר כי אותו חתיך לא רוצה לחוש את הבוז החברתי בכך שהוא עם מישהו במעמד נמוך ממנו.

יש שיקראו את המלל ויצקצקו בלשון, יזרקו את הערה בנוסח ההומואים המסכנים האלה וימשיכו לחייהם הסטרייטים בהרגשה שקיבלו אישור לאמונתם כאילו יש משהו מקולקל אצל הומואים. אך ההומואים לא המציאו דבר, מקסימום הקצינו תופעה קיימת. גם אצל סטרייטים לפעמים יש את התמיהה "אבל מה *היא* עושה עם השמנמן המבוגר הזה"

נשאלת השאלה, האם זה מה שאנשים מחפשים בסקס? האם מרכז הכובד בסקס הוא המשא ומתן שלפני או שמא ההנאה בסקס עצמו?

כבר התרגלתי לתיוג המוזר ולכן אני כבר לא מרגיש מחוייבות למשחק המביך הזה. אני מעדיף להשאיר את משחקי הכוחות מחוץ לחדר ולהתרכז בסקס מהנה, מעניין, חדשני, כיפי ומרגש.

מי איתי?

אז אחרי שהצלחתי להתמודד עם היום יום בעבודה בו כל פעם שמישהו רואה אשה "שווה" עוברת ברחוב הוא מספר לכל העובדים על "הנתונים" שלה הגיע ההוא ופרץ את גבול המגעילות. הוא התעקש להשתמש במילה עופות לתיאור נשים ובפועל לאכול עוף לתאר את כל הסקס שהיה לו בסופ"ש.

המחשבות על המקרה הזה ישר תורגמו בראש שלי לסביבה ההומואית שאני בתוכה ופחות על העולם הסטרייטי שפחות מחובר עליו. אבל כאמור כל הזמן שוב הגעתי למסקנה שהעולם ההומואי לא עד כדי כך שונה, פשוט יש שפה שונה ושחקנים בעלי שמות שונים אך המשחק עצמו הוא אותו משחק. כי אפילו אם הדברים נשמעים בוטים בעולם הסטרייטים בו גברים מגעילים כלפי נשים בעולם ההומואי עדיין יש גברים מסויימים שמגעילים לגברים אחרים.

ועל זה אני רוצה לכתוב, על המיניות החולה שמתפתחת כאן. על המיניות שעוסקת בגופות ולא בבני אדם, על מיניות אגואיסטית של לזיין ולדפוק ולא משהו כיפי והדדי. ידיד שלי תיאר זאת שכיום המטרה היא הדבקת שתי גופות אחת עם השנייה וכל מה שלא קשור הוא משני.

ואני אפילו זוכר שפעם אחת זה קרה לי. כן כן, הנה הסיפור של הסקס הכי גרוע שהיה לי. זה היה בוקר של יום מסויים והחלטתי לחפש פרטנר לסקס. נכנסתי לאטרף שהינו אתר היכריות הומואי מרכזי והתחלתי לחפש. כנראה רוח אתגרית מסויימת נכנסה בי והחלטתי להיפגש עם מישהו אפילו שלא עמד בסטנדרטים האינטלגנטים/חברתיים שהצבתי לעצמי. הדבר הכי בולט שהיה בסקס היה הטכניות ומכניות שלו- נפגשנו, התפשטנו, החלפנו נשיקה, מין אוראלי, התחכחות, הוא גמר, אמר שהוא ממהר, התלבשנו. כך מצאתי את עצמי בשנית עובר בדלת הדירה 35 דקות אחרי הכניסה.

אבל אני לא בוכה או מתחרט. הגישה הכללית שלי כלפי סקס שאין כזה סקס מיותר, יש סקס שפחות נהנים ממנו וכך אפשר ללמוד מה מהנה ומה לא ממש...

למדתי שסקס זה משהו טכני בעיקרו שמה שקובע אם הוא יהיה כיפי או מבאס זה לא הנתונים הטכנים אלא בעיקר האישיות של האדם שמולך. למדתי שסקס הוא משהו שמצריך כבוד הדדי, הוא משהו שצריך להיעשות בתחושת ביטחון, והוא צריך להיעשות בצורה נטולת לחצים. רק סביבה כזאת מאפשרת לשני אנשים או יותר לקבל/לקחת אומץ ולבדוק מה עושה להם הכי טוב וללכת לפי זה.

אומרים לנו שיש סקס אחר
טוב שמישהו יודע על זה
אם יש סקס אחר
הביאוהו לכאן
ונדעהו נ
דבר גלויות יש או אין

שכבר אנחנו עייפים מאוד
מנשינו הבתולות
וכל הזמן מראים לנו בתמונות
יש משהו אחר
אנחנו מרגישים
שזה לא סתם
סתם
[...]

( יונה וולך, שיר קדמשנתי)

אני זוכר שסביבות גיל 14 שאלתי את עצמי לראשונה האם אני הומו. אני זוכר שלא ממש הרגשתי בטוח לשאול את עצמי

ברצינות את השאלה. האמת פחדתי. זו נראית לי הסיבה שקברתי אותה בפנים- פחדתי להיות עד כדי כך שונה. אני זוכר

שבפעמים האחרות שהשאלה ביצבצה והראתה סימנים קברתי אותה שוב. כל מיני סיבות היו לי וכל אחת מהן  נבעה מספק

כזה או אחר שמצאתי. אולי זה הבילבול של גיל ההתבגרות? אולי ההרגשה הזאת לא אומרת כלום? ועוד... היום אני מאמין

שקברתי את השאלה שוב ושוב כי לא הייתי מוכן עם עצמי לבירור מעמיק ואמיתי.

אחרי שאני וחברה שלי נפרדנו (ע"ע פוסט קודם) הרגשתי הרבה יותר בטוח לשאול את השאלות לגבי המיניות שלי. ובעוד

שחלק מהשאלות היו ריגשיות חלק מהתהיות היו מעשיות. באחד הלילות שהייתי מסוקרן גלשתי לאחד הצ'טים ונכנסתי לחדר

הומואים. בצטים האלה מי שמצפה לדיונים עמוקים על מחקרים ועל פעילות למען שיוויון להומואים די יתאכזב כי הם סובבים

בעיקר סביב מין מזדמן. לקח לי קצת זמן עד שקלטתי את 'המשחק' ואחרי כמה זמן של סינון אנשים פנה אלי מישהו והשיחה

הובילה לפגישה.

אני זוכר שהטלפון צלצל וכשעניתי הבנתי שאני שומע אותו, הבחור מהצ'ט. השיחה הייתה טכנית ברובה ווידאנו את הפרטים [אולי מתוך הנחה שבאינטרנט מקובל לרמות ואולי בטלפון לאנשים יש יותר מצפון?] וקבענו להיפגש.

הוא פתח לי את הדלת, התיישב על המיטה וכשראה שאני לא יודע מה לעשות אמר לי להוריד נעליים. הורדתי אותן והתיישבתי על המיטה. החלפנו כמה מילים מהן הבנתי שזו גם ההתנסות הראשונה שלו עם "גבר". הלחץ ירד, התנשקנו, הוא כיבה את האור. כשהאור נדלק התלבשתי. התחבקנו והתנשקנו לשלום, הבטחנו לשמור על קשר. כשיצאתי מהחדר התחלתי להתמודד עם החוויה.

המשיכה המינית שלי לא נחרצה אחרי אותו ערב אבל מה שכן קיבלתי אישורים בתוכי שאני אכן לא נמשך לגברים רק בתיאוריה. נפגשתי עם אותו בחור מידי שבוע במקומות משתנים. עשינו כיף, ולמדתי על עצמי הרבה. מתישהו החלטתי ללכת הלאה.