|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 פוסט תגובה ל:הומופוביה, זו לא מילה גסה
קראתי פוסט שדי הכעיס אותי כאן
שתי טענות עולות בטקסט:
1. הומואים ולסביות זה דבר לא טבעי כי זה לא הולך לפי העקרונות של דרווין שטען כי כל ייצור חי פועל למען ההמשכיות.
2. הומופוביה זה בסדר כי שנאת האחר זו תופעה ידועה שלובשת פנים רבות.
קודם כל יש להיזהר כמתעסקים עם דרווין, דרווין היווה בסיס מדעי שהשתמשו בו בין השאר הנאצים. ולכן זה לא שכל מה שדרווין אמר פסול אבל יש להיזהר עם הדברים שלו כי כבר ידוע שאפשר להשתמש בהם בצורה פסולה ולא נכונה.
דבר שני הטיעון של כדרך הטבע=טוב, ולא כדרך הטבע=לא טוב הוא בעייתי. כי אף פעם לא ברור מה הוא הטבע ואיפה נכנסת הראיה של אדם מסויים מה היא דרך הטבע. ולענייננו לומר שלהיות הומו זה נגד הטבע כי ממשכב זכר אי אפשר להוליד ילדים זה בערך כמו לומר שלשכב עם קונדום זה לא מוסרי מאותה סיבה.
הטיעון השני של הפוסט אפילו עוד יותר הכעיס. דווקא בגלל הטיעון המגוחך עד טירוף. טיעון שבפשטות טוען שלשנוא אנשים שנראים או מתנהגים בצורה לא רגילה זה דבר נפוץ, ומשום כך הוא גם מוסרי. אני מרגיש מטומטם להסביר למה זה הטיעון הכי עילג שקראתי מעולם אבל בוא נגיד ככה שלא תמיד מה שפופולארי הוא הדבר הנכון. בגרמניה הנאצית לדוגמה היה פופולארי לשנא יהודים ולא היה פופולארי להציל יהודים ממחנות ריכוז והשמדה.
אבל מדובר גם בטיעון פשטני לתופעה יידועה של שנאת האחר והשונה. היא תופעה מוכרת כי קיימת בכל מקום וכמו שהיא לפעמים באה כנגד הומואים היא גם באה נגד יהודים. במקום לנתח את הבעיה והמורכבת ואת הבעייתיות שבה, בחר הכותב לקבל אותה לחיקו והכל בשם הטבעיות המקודשת.
לסיכום קל להכעס אותי.
| |
למה את מתכוונת כשאת אומרת לא? \ לא זה לא זה לא זה לא.
אונס הוא ביטוי שרחוק מאיתנו כמרחק שלנו מעיתונים אך אף אחד מאיתנו לא מחוסן מאנשים מגעילים שכופים את עצמם עלינו.
אני זוכר שישבנו חבורה של אנשים, הומואים לסביות, מה שבין לבין ומה שבצד, ועלה לחלל האוויר חוויה של הטרדה מינית. שבמרכזה מישהי שהניחה שהיא יכולה לעשות מה שבא לא בלא לשאול ולהתעניין ברצונות של הידידה. אני קצת הזדעזתי כי חשבתי שכל הסיפור של הטרדות מיניות זה משהו שגברים סטרייטים עושים לנשים אבל בהמשך השיחה הסתבר שלא.
ההלם שלי לא הצליח להגיע לשיאו ולאט לאט עוד ועוד אנשים התחילו לומר שזה חוויה מוכרת להם. הבחור שרוקד לידם במסיבה ומתחיל לגעת בהם. כל מיני אנשים שמנצלים את כוחם כדי ללחוץ על אנשים לעשות דברים, כל מיני אנשים שמתנהגים כאילו הבעת הסכמה אבל זו אף פעם לא הגיעה, כל מיני אנשים שאפילו שה"לא" נאמר עשו את עצמם כלא מתייחסים וכו'. לאט לאט ניסיתי להיזכר בכל מיני דברים שקרו לי ולא ניתחתי אותם בצורה כזו ושמתי לב שגם לי זה כבר קרה כמה וכמה פעמים.
אולם העניין המטריד הוא שלא מדובר בכמה אנשים מדובר על תופעה די נרחבת, ואם זה תופעה נרחבת כנראה היא נגרמת מגורם בעל רייטינג גבוה. ובעצם אם אני חושב על זה כל התרבות שלנו משדרת מסרים דומים.הנה למשל דוגמה לשיר המדובר כשאת אומרת לא למה את מתכוונת\דן אלמגור:
מתוך השיר:
כשאת אומרת "לא", למה את מתכוונת?
למה את מתכוונת, כשאת אומרת "לא"?
האם ה"לא" הוא "לא" - ובאמת
אולי הוא רק "אולי, אך לא כעת",
או שה"לא" הוא רק "עוד לא"
אולי הוא "או", אולי הוא "בוא"
כי את אומרת "לא" כל כך בחן
שהוא נשמע לי עוד יותר מזמין מ"כן".
אחרי פרשת האונס בשמרת  שנעשה על ידי קבוצת קיבוצניקים בתושבת חוץ בת 14 בשנת 1988 התנהל משפט שבתומו התבטא השופט מישל חשין והזכיר את השיר המדובר:
"האמנם כך הוא? האמנם "לא" הוא "אולי"? האמנם "לא" הוא "בוא"? האמנם "לא" הוא "כן", ואף "עוד יותר מזמין מ'כן'"? אין ספק בלבנו שהפזמונאי כתב דברים שכתב בחיוך, בקלילות ובבדיחות דעת, בוודאי בכישרון, ואולם מתגנב חשש אל לב כי יש שיראו בדבריו מורה דרך להליכות ולמנהגות, וכאומרים: ממנו נשמע וכן ננהג.
ועל כך נאמר אנו, בלשון צלולה ובלא פקפוק וגמגום: כשאשה אומרת "לא", היא מתכוונת ל"לא" כמשמעותו בחיי יום-יום וכהוראתו במילון. כך אישה, כך גבר, כך ילד, כך ילדה, כך זקן, כך זקנה, כך כל אדם. "לא" הוא לעולם "לא", ואין "לא" שהוא "כן". אין עיוור פיקח ואין שיכור פיכח, אין חכם טיפש ואין ותרן עיקש, אין שחור שהוא לבן, ואין לילה שהוא יום - והכול אם מדברים אנו בלשון בני אדם. "לא" הוא "לא". אשה האומרת "לא", והגבר מתייחד עמה על אף אותו "לא", הייחוד הוא שלא בהסכמתה, והמעשה הוא מעשה אינוס."
אז נכון שהשיר נכתב בשנות השבעים וכנראה שכיום שיר כזה לא היה נכתב אבל מה שמעניין זה לא הקיצוניות והברוטאליות של השיר אלא שהיום המציאות לא השתנתה רק השפה קיבלה עידון כלשהו והצורה הפכה לעגולה וחלקלקה שלא כמה העבר הפינתי והמחוספס. אז היום לא מקובל לשיר בקול את השיר אבל כיום למרבה הצער רבים שרים אותו בלב.
| |
ניכור Vs. קהילתיות (1)
ניכור
להיות לבד ולהרגיש לבד אפילו אם יש לך חברים
להרגיש אחד מול החברה כולה
להרגיש פחות שווה/מוצלח/ראוי מכל השאר
להיתקע בדיאלוגים פנימייים אינסופיים עם עצמך
לפחד להתבלט לפחד להיות אתה
קריאה אובססיבית של מגזינים המסבירים איך צריך וראוי לחיות
קהילתיות
להרגיש חלק מקבוצה מ"החבר'ה".
להרגיש ביחד מול השאר
להרגיש גאה בעצמך ללא צורך להתנצל
לקבל תמיכה בבעיות או תמיכה בזהות
ללכת אחרי השאיפות הרצונות והצרכים שלך
| |
ביטחון עצמי
כל הזמן אני נפגש עם זה שוב ושוב. רוב ההבדל הממשי בין האנשים הוא בביטחון העצמי שלהם.
נפגשתי עם המון אנשים ופיתחתי איתם מערכות יחסים ברמות שונות מהיותר שיטחיות ליותר עמוקות וכל פעם שניסיתי לבחון את הנתונים שלהם אובייקטיבית לא הצלחתי לחזות את מידת האושר שלהם.
החברה מסביבנו מנסה בכח לתת לנו את התחושה שמי שלא נראה לפי הדמות האידיאלית יהיה בודד מסכן עני וכל מה שיכול לדכא אדם. אולם בצורה די צינית לא האדם בעל הנתונים הנמוכים סובל אלא הבן אדם שמשתכנע במעשייה החברתית ומרגיש רע עם עצמו.
הערת דרך אגב- התחלתי לחבב את הרעיון של בלוג. מסתבר שכל התכנון של מה לכתוב גורם לי לחשוב יותר ויותר מאפשר לי לנסח את המחשבות האמורפיות והלא ברורות בצורה בהירה יותר בבלוג ובראש.
| |
אז... אני בסדר?
שמתי לב שאני כבר עייף מהחיים.
מוזר לומר את זה בגיל 21, אבל אני מרגיש שלפעמים החיים יכולים להיות כל כך בנאלים.
הרבה אנשים ' רגילים' נכנסים כל כך חזק לדמות התבניתית שלהם שכבר מראש אני יכול לצפות מה הם יגידו או יעשו בעקבות דבר כזה או אחר.
כאילו אנשים פועלים במסלולים ידועים מראש ואני אמור לעמוד במרכז ולעשות את עצמי מתפלא כל פעם מחדש שמישהו זז לכיוון זה או אחר. ולמה אני מתכוון?
לאחרונה הייתי ליד הרבה אנשים שנותנים חשיבות רבה [אולי מדי?] למה שאומרים "האחרים". ופשוט שמתי לב לכל הלחצים שהם נמצאים בתוכם. מאין הלחץ הזה שכל הזמן מסתכלים אחורה לראות אם מישהו תפס אותך, לבדוק אם מישהו הבחין בדבר ה"לא רגיל" שעשית. ומדובר בתסביך מעגלי.
ומעגלי על שום מה? כי הוא לעולם לא יפתר. כי האחרים כל הזמן משתנים, וכי המקובל מתעדכן, ובכלל אותו אדם מוטרד לא מכניס את עצמו כפרמטר המנסה להבין מה טוב לו ומה עושה לו אחלה. וכך במקום להסתכל פנימה על מה שאתה רוצה אתה עסוק בצורה אובסיסיבית לעדכן אותך לפי האדם שמולך שכנראה עושה אותו דבר עם האדם שמולו.
אולי בפעם הבאה אפתח את זה...
לכו תדעו..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
