לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בלוג סרטים מומלצים וגם כאלה שלא כול כך


חלומות ומציאות באריזה יפה


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2009

המשך ליום ראשון


נצמדתי ליעל כאילו לא בכוונה והחלתי פותח בשיחה איתה .. עצה המחשבה שהיא מטר מלידי מעוררת תחושות חזקות בחלציי , מזל שלבשתי ג'ינס .. כי את זה לא הייתי יכול להסביר לאמא שלטשה בי מבטים נזעמים , טל !  טל!  מה דודו , מה ? תראה שם מעבר לבניינים אנחנו מתקרבים למקיקו ! דודו, זה לא מקיקו זה מקסיקו .. מה זה משנה העיקר שהבנת אח שלי דודו הוא האח הקטן מבין שלושתינו הוא בן 15 וקצת ועדיין סובל מקשיי דיבור , בין השאר אני גם לא סובל אותו .

התקדמנו עד לאן שאמור היה להיות הגבול אמרתי לכולם להתכנס , אנחנו עכשיו מחפשים מקום מיושב להשתקע בו לזמן מה אני והמינוטאור יורדים, אף אחד לא יורד בלי אות מפורש ממני . ירדנו בנסיקה איטית לכיוון אואחאקה ראינו מלא גיליוטינוס סגולים משכשכים באגם שנוצר מסביב לעיר , והמון מסוקים ואנשי צבא ומל"מ עם ביגוד אטום ומסכות אבך שממיינים  אנשים לסוגים שונים של מקומות נשים וילדים לאואוחקה וגברים ל   צ'יאפס  ראינו גם רבבות ילדים נשים וגברים ואף בעליי חיים חולים  נלקחים  להסגר, כול הזמן שמנו את המילה איפלואנזה כנראה שזה מדד כולשהו לתוצאה שלילית או חיובית   הם העבירו גלאי בפניהם של האנשים וזה קבע אם הם מדבקים או לא ,אצל חלקםניכרו סימני המחלה באופה באופן נראה לעין  לחלק מהם  ירדו טיפות צהובות מהעיניים ונראו צהובים בצורה מבהילה ונראה כאילו יש להם בליטה שהולכת ותופחת ועומדת להתפוצץ  בכול רגע , אני והמינוטאור החלטנו שראינו מספיק והחלטנו לחזור ולקחת את שאר בני המשפחה לנקודה שבה נוכל להיתייעץ בה לגבי המשך המצב , עלינו למעלה וסיפרנו את כול אשר ראינו, יעל נראתה מיואשת ומבולבלת אמא שאלה .. אז מה נעשה עכשיו?

עכשיו נחכה חצי שעה עד שהכול ירגע ורוב החולים ילקחו להסגר ,בכול אופן אין לנו מה להישאר באוויר זה המוצא האחרון שלנו.. עכשיו נאכל וניתן למינוטאורים לנוח 5 דקות ואז ננסוק למטה .. בכול אופן לא משנה מה אנחנו לא נפרדים , התחלנו לרדת למטה לאט לאט עד שהגענו למול פלוגת החיילים שהסתכלו עלינו כאילו ירדנו מהירח, דבר שלא לא נכון מיסודו הרי המינוטאור מקורו מהחלל החיצון.. הם התחילו בביקורת מקיפה , הפשיטו אותנו , כול שחשבתי באותו רגע זה על יעל, הצטערתי שהבאתי אותה למצב הזה למרות שמי שבדקה אותה הייתה בחורה זה היה משפיל, הם רחצו אותנו במים קפואים בזרנוק כאילו היינו כלבים ושפכו עלינו אבקה אנטיביוטית שמחסלת שיירים נגיפיים הנישאים באויר חילקו לנו מדים אחידים של צבא מקסיקו והובלנו לתוך קרוילה כמעט מפוארת בה היו כיסאות ושולחנות וצלחות מלאות בתוכן של קופסאות שימורים .

הצטרפנו לעוד כאלפיים אנשים  שישבו לאכול  שלהפתעתנו ישבו בדומייה מוחלטת ואכלו ובינהם מתרוצצים מתנדבים של חיל הישע מחלקים מנות קרב ובקבוקי שתייה מינרלים ניסינו גם אנחנו להיראות כמה שיותר נורמלים ביחוד שישבו איתנו כ 20 בני המינוטאור שזללו פירות ודגים לעייפה ונראו כחסרי סבלנות בשל האנשים שנעצו בהם מבטים נוקבים , ואני רק חיכיתי להגיע לחדרים , ללכת לישון עם יעלי לחבק אותה כשהזרועות שלי מחבקות אותה ומרגיעות אותה משכיח ממנה את כול מה שהיא עברה ,

טל  , טל טל ! .. מה מה ? אתה בטוח שאתה איתנו ? כן פשוט חשבתי על משהו , ושוב הודתי לליויס שהמציא את הג'ינס , אך עם זאת הייתי סמוק כמו עגבנייה ואח שלי הקטן שם לב לב לזה וצחק עליי , טל חרמן קטן ! דודו, תיזהר ממני הבאתי לו אגרוף לאוזן והוא התחיל להתבכיין לאמא .. אמא שלי אמרה לו מגיע לך בישביל מה אתה מציק לו שב ותאכל בשקט ואני בלבי הייתי שמח לאידו .

 

לפתע הגיח קצין שנראה זוטר במעמדו ודיבר איתנו הן באנגלית והן בספרדית כדי שכולנו נבין , הוא אמר שמפקד המחנה הארעי רוצה לברך אותנו לשלום, להבהיר לנו את תקנון המחנה ולספר לנו מה קרה .

לקחו אותנו לפודיום גדול , אחרי שכולנו התיישבנו הגיחה תזמורת צבאית שחיצררה לכבוד בואו של המפקד לפתע נחת הליקופטר צבאי באמצע המגרש , הקצין הזוטר הזדרז לצוות עלינו לעמוד מפאת כבודו .

המפקד הגיע ושיחרר אותנו מהעמידה , ופתח בדברים הבאים : ניצולים וניצולות יקרים כמו שחלקכם יודעים העולם המערבי כמו שהכרנו  הגיע לקיצו , רוב חלקו של העולם הנמצא מעל קו המשווה מוצף, ואילו החלק שמתחת נגוע במגפה שרוב האנושות חלתה בה , ניצולים יקרים, אתם כלל האנושות שנותרה בחיים, אתם בשטח צבאי סגור . מסביבכך יש דופלקסים לאיכלוס משפחות בתי ספר מרפאות ובתי חולים גנים ואף ים מלאכותי מחסני מזון וכול שצריך כדי לשמור על איכות חיים תקינה כמה שניתן במצבנו אנו ,

להלן התקנון :

החוקים שחלו בעולם הקודם חלים גם פה .

 

אין לקיים אורח חיים דתי באופן שיכול לגרום לפגיעה בנפש הזולת

 

אין ללכלך או להשחית את העולם

 

אין לקיים יחסי מין שלא בין 4 קירות , בקשר ליחסי מין עם בני אותו המין.. זה לא מעניין אותי תעשו מה שאתם רוצים

 

מי שעוזב את האוטופיה לא יחזור לעולם

 

הגברים הרווקים  חייבים תוך כחודש מיום הגעתכם לאוטופיה  לעבר את כלל הנשים הרווקות למען שיגשוג הילודה והצלת המין האנושי

 

וזה התקנון בשלמותו, יש שאלות?

רוב האנשים הביעו בשוק את תגובתם , עד שהתעשתו ואחד התחיל בשאלה , ואם אני נשוי מותר לי גם לעבר נשים רווקות? ברור שהוא חטף מייד מכות מאישתו אבל המפקד ענה לו, חובה זאת חלה על גבר רווק לעבר אישה רווקה טרם עוברה

כושי אחד שאל : זה בקשר לדת המפקד מה זאת אומרת אין דת?

זאת אומרת שאתה יכול לנהל אורח חיים דתי ובלבד שזה לא פוגע באוטופיה , מה שלא אפשרי אם אתה מצליח בכך הרווחת

אין יותר שאלות ?

יפה , המפקד מסר לנו בהצלחה ונפרד מאיתנו עלה על ההליקופטר וטס בעוד התזמורת מהדהדת אחריו

 

המשך יבוא

 

 

 

נכתב על ידי , 8/5/2009 17:23  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בת: 36




1,633
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 20 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאינטרסים משותפים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אינטרסים משותפים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)