אל החום המוכר, מעוד יום מנוכר.

                                 "הרעש הזה לא עשה לך את זה, העדפת את השקט, הרגשת משותקת"


אז היי, מה קורה?
היה לי חשוב להתחיל את הפוסט הזה עם המשפט הזה.
זה השורה ה3 בשיר 'רצה הביתה'. [חה. ספרתי באצבעות]
לפעמים, אתה מרגיש הרבה רעש. ולא, לא רעש שאתה שומע מבחוץ..

רעש בלב, רעש שרק כשיושבים, מתרכזים וחושבים "מה קורה?" אפשר לשמוע.
הרעש הזה מטריד אותי כ"כ הרבה..והדבר היחידי שאני מחפשת זה קצת שלווה,
רוגע ושקט. אבל עם התכונות שלי? מאוד קשה למצוא אותם.
אני בעלת פתיל מאוד קצר, וכל מילה לא במקום יכולה להכניס אותי לאטרף רציני.
אני גם דוהרת ממש מהר למטרה, ולפעמים לא רואה בעיינים. [כמו שכתוב ברשימות]
אז איך אני אמצא אותו?

לפני כמה ימים רבתי עם חברה שלי, בגלל שהיא ריכלה עליי מאחורי הגב.
אני בן-אדם שאם יש לי בעיות אני הולכת לאותו בן-אדם ואומרת לי בדיוק מה מפריע לי.
אני שונאת אנשים שעושים 'שושושו' מאחורי הגב. אין להם אומץ להגיד את מה שהם מרגישים.
בקיצור, בהתחלה חברה שלה באה לאיים עליי..שכשאני אגיע לבית-ספר שלה ואני אציק לה
היא תרביץ לי וזה, אבל בתכלס? מאחורי המילים האלה אין שום היגיון בגלל שהיא 'ילדת כאפות' בחטיבה

ואין לה גם כ"כ גב. ואחרי-זה, היום היא בכתה בשיעור מת'..אז באתי ושאלתי אותה מה קרה. היא ראתה
אותי והתחילה לבכות, שוב. ואז היא הלכה למחנכת שלי והתחילה לבכות לה שאני גוררת אחרי אנשים
וכל זה. את האמת? אני חוויתי על בשרי את הקטע של להיות לבד במערכה. ואני לא עושה את זה
לבני אדם. לא משנה כמה הם הכיאבו לי. תמיד-אבל תמיד כשאני רבה עם מישהו, אין אף אחד שיעודד אותי
ויגיד לי: "מיכל! היי! הכל יהיה בסדר", אז אני נאלצת להיות חזקה-בשביל עצמי.
ואז המורה שלי התחילה להתנפל עליי..ואחר"כ לא רציתי להיכנס לכיתה אבל היא הכריחה אותי והתחלנו
לצרוח אחת על השנייה. ובסוף היום נשארתי להעתיק משהו מהלוח..והיא באה אליי ואמרה לי:
"מיכל, אני יודעת שהיא אמרה עלייך דברים כאלה. ואני מאמינה שהיא משקרת. ואני מאמינה לך.
אבל את חייבת להיות חזקה, בשביל עצמך" והתחבקנו.

אז מה, יהיה טוב אה? 

                                         אוהבת,
                                                    מיכל.