ידידים זו לא רק מילה.

פרק 7

"נוי?! היי!" אמר אור כאשר הבחין בידידתו.

הוא קם ונשק על לחייה.

"אפשר לשבת כאן?" היא שאלה והצביעה על המקום ליד אמילי.

לפני שאמילי הספיקה לומר משהו, נוי התיישבה לידה.

ליד אור התיישבה השפוטה של נוי, מעיין.

נוי.

ילדה בעלת שיער כהה וגלי מעט, פרצוף נחמד ועיניים יפות.

בעלת גוף ספורטיבי ונאה.

נוי רגילה שכל הבנים שלה.

היא ממש ביץ'.

כשהיא רוצה מישהו, היא משיגה אותו.

היא ילדה מאוד מקובלת,רגילה תמיד להיות אך ורק במרכז העיניינים, ובנוסף לכך הולכת לחוג הכדורסל שבו כולם מכירים אותה.

"נחמד לפגוש אותך כאן, אור. מה אתה עושה פה?" שאלה נוי ולקחה בחוצפה את הקולה של אמילי.

"אני בא לפה פעמיים בשבוע לשחות. למה אף פעם לא ראיתי אותך פה?" הוא שאל את נוי.

"אני פה בצורה חד פעמית. סתם כי בא לי..." אמרה נוי וגילגלה עינייה בהתנשאות.

"ואני באתי עם נוי כי היא ביקשה." אמרה מעיין וחייכה.

מעיין.

השפוטה של נוי.

ילדה בעלת שיער חום כהה גלי ועיניים ירוקות.

הולכת עם נוי לחוג הכדורסל שלה, והיא תמיד נמצאת בקרבתה של נוי.

בלבה, היא לא חיבבה את נוי. היא תמיד הייתה מרחמת על הבנים שנוי הייתה שוברת להם את הלב, או לחברות של הבנים האלו, או לבנות שהיו מאוהבות בבנים שלהם נוי הייתה הורסת את החיים.

היא שנאה כשנוי פוקדת עליה ומנצלת אותה.

אבל ידעה, שאם לא תציית לה, יעשו עליה חרם גדול וכל מה שהשיגה בחברה בעזרת נוי,

ייעלם כלא היה.

"אהה....זאת אמילי..." אמר אור והצביע על אמילי.

"חברה שלך?" שאלה נוי ועיקמה פניה להבעת גועל.

"לא... פשוט ילדה חמודה שפגשתי פה." אמר, ואמילי הסמיקה מעט.

"אהה..." אמרה נוי וחייכה בהקלה.

"אני מפריעה או משו?" שאלה נוי אחרי כמה רגעים של שקט.

"אממ....לא ממש..." אמר אור. אמילי הרכינה ראשה.

"יופי. אורו'ש בא לך לבוא אליי אולי? סתם נשתעשע..." אמרה נוי, בעודה משחקת בקצוות שיערה וקורצת לו.

"אממ.. לא נוי... אני עסוק היום..." אמר אור בעודו מסמיק, משום שהוא מרגיש שאמילי חשה באי נוחות.

"טוב לא משנה. היה נעים לשבת איתך אבל אנחנו? נלך... נכון מעיין?" העיפה נוי מבט חודר אל עינייה של מעיין.

"מ...מה? אממ....כן...." מלמלה מעיין. היא לא רצתה ללכת. עמוק בתוכה, היא אהבה את אור. היה לה נעים בקירבתו.

הן קמו והלכו משם, לא לפני שנשקו על לחייו של אור.

"ידידה שלך?" שאלה אמילי וזרקה את כוס הקולה החצי ריקה שנוי שתתה ממנה.

"כן... משהו כזה..." אמר אור בהיסוס.

"מעניין איפה שרון ושי..." אמרה אמילי לאחר כמה דקות של שתיקה.

"כן..." מלמל אור.

ואז שוב שתיקה.

"במה אתה עסוק כלכך שלא רצית לבוא אליה?" שאלה אמילי, מנסה לא להראות כמתערבת.

"בכלום. פשוט אין לי כוח אליה." אמר אור וחייך.

אמילי חשה הקלה קטנה.

ואז שוב השתתקו השניים.

"יש לך אולי אייסיקיו?" שאל אור לפתע, לשבור את השתיקה המותחת.

הם החליפו ביניהם מספרי אייסיקיו וטלפון, והבטיחו לשמור על קשר.

הם התחילו לדבר קצת יותר בפתוח,

ואז שרון ושי באו.

"אוו אני רואה שנהייתם פחות ביישנים..." אמרה שרון וקרצה להם.

הם ישבו עוד קצת, צחקו ביניהם,

ואז התפזרו בחזרה הבייתה.

המשך יבוא...

שלכם,