ידידים זו לא רק מילה.

פרק 8

כשאלה התעוררה, היא לא הייתה בביתה. היא התעוררה במיטה זרה.
בהתחלה היא נורא נבהלה, אבל כשהביטה מתחת לשמיכה וגילתה שהיא לבושה, היא נשמה בהקלה.

"איפה אני?" שאלה בקול עייף והתיישבה על המיטה.

"אחחח הראשש...." מלמלה ותפסה בראשה שכאב מאוד.

לידה ישן אותו נער. ג'ניה.

'ומה אני אמורה לעשות עכשיו?' חשבה לעצמה.

"ג'ניה....ג'ניה קום..." היא ניערה אותו בעדינות.

"מה? אמא אני לא הולך היום לבצפר כואב לי הראש..." אמר והסתובב לכיוון אלה.

"ג'ניה... אני לא אמא שלך..." לחשה לו אלה כשפרצופה מספר מילימטרים משלו.

"מה?!" ג'ניה פקח עיניו בבהלה.

"אהה... אלה...." אמר וחייך בהקלה.

הוא התיישב והתמתח.

בראשה של אלה שררה ריקנות מפחידה. היא לא זכרה דבר מאתמול בערב.
 

אור נכנס למקלחת בביתו וחשב על אמילי.

הוא לא הפסיק לחשוב עליה.

תיאר את תווי פניה המדויקים בדימיונו,

את שיערה היפה,

את עיניה הצלולות.

הוא התחבר לאייסיקיו וראה שאמילי הקדימה אותו, והוסיפה אותו לרשימת אנשי הקשר שלה.

היא הייתה מחוברת.

"אמילי?" שלח לה.

"כן?" היא ענתה, ומשום מה לבו החל לדפוק בקצב מהיר ביותר.

"אממ....מה קורה?" הוא שאל.

"בסדר מה איתך?" ענתה בשאלה.

כך שיחתם התגלגלה והתגלגלה והם נסחפו ולא שמו לב אפילו, שדיברו 3 שעות ברצף.

"תגיד... אתה... זוכר משהו מאתמול בערב?" שאלה אלה.

"את הרוב..." אמר ג'ניה.

"אתה יכול לספר לי?" שאלה אלה ונראתה מודאגת.

"רקדת כמו מטורפת,שתית הרבה, אחרי זה היה 101 נשיקות, צירפתת אותי כמו שבחיים שלי לא צירפתו אותי, אחרי זה היה אמת או חובה, ויצא לך חובה, ואמרו לך לעשות מופע סטרפטיז ו..." התחיל לספר.

"רגע סטוווווווווופפפפפפ!!!!" צעקה לפתע אלה.

"מה יש?" שאל.

"מי אמר לי לעשות מופע סטפטיז?" שאלה בזעם.

"דור..." אמר ג'ניה בשקט.

"הייתה לי תחושה שתגיד את זה, אבל הוא לא נישאר עם המכונית?" שאלה.

"כן...אבל אחרי זה הוא הצתרף אלינו..." אמר.

"אהה...טוב תמשיך..." אמרה.

"התחלת לבצע את משימתו של דור, אבל עצרתי אותך בזמן, הייתי פחות מסטול ממך כי הקאתי הכול בשירותים, אחרי זה התחלת לחבק אותי ולומר שאת אוהבת אותי ושהיית עושה אותי, ואורית אמרה שהיא מסיעה את דור הבייתה כי הוא כבר ניסה להתחיל עם הברמן, ובגלל שלא היה מי שיסיע אותך, ואני לא זוכר איפה את גרה, לקחתי אותך אליי..." סיים.

"ואמא שלי יודעת!?" קפצה אלה בבהלה.

"כן..אל תדאגי.... טוב הלכתי להכין לנו ארוחת בוקר..." אמר ג'ניה וקם מהמיטה.

אלה הייתה המומה.

"בוא ניפגש שוב." שלחה לו אמילי.

"איפה?" שאל אור.

"בוא נלך לסרט"

"איזה סרט?"

"לא יודעת... מה שיהיה... וניקח גם את שרון ושי בדרך..."

"חחח כן. נראה לי הם כבר חברים."

"חחח כן. טוב אני צריכה לזוז. בייביי3>"

"ביי... 3>"

אמילי סגרה את המחשב. היא נשכבה על המיטה ולקחה את הדובי הקטן והחמוד שלה.

היא חיבקה אותו אלייה. היא חשבה על אור.

היא תיארה את תווי פניו המושלמים, את עיניו המדהימות,

את גופו הסקסי.

היא חייכה חיוך מתוק ולא הבינה מה קורה לה.

פתאום היה לה חשק לחבק את כל העולם.

אמא שלה נכנסה לחדר וראתה אותה מחייכת חיוך מאוזן לאוזן.

"אמילי? מה יש לך?" ציחקקה אמה והתיישבה לידה על המיטה.

"שומדבר..." ענתה אמילי במבט חולמני.

"חחח מה קרה לך? התאהבת?"

אלה קמה לשטוף פניה.

ראשה כאב נורא מכמויות האלכוהול של אתמול.

היא חזרה לחדר והתיישבה על המיטה.

היא ראתה את בגדיו של ג'ניה מונחים על הריצפה.

היא הרימה אותם על המיטה ובדרך ראתה שכל החולצה שלו מרוחה בליפגלוס שלה.

"אממ....ג'ניה!!!" היא צעקה שהוא יישמע אותה.

הוא מיהר להגיע לחדר כשבידו מזלג ומגבת מונחת לו על הכתף.

המראה החיצוני שלו הצחיק את אלה, אבל היא החליטה לשמור את הגיחוכים לאחר כך.

"אתה בטוח שלא היה בינינו כלום אתמול?" שאלה בעודה מחזיקה בחולצתו.

"אהה...זה...." הוא אמר והתיישב לידה.

"ג'ניה. מה זה?" היא שאלה ובהתה בליפגלוס המרוח.

"נו...את פשוט... קצת.... כשהגענו למיטה את היית נורא חרמנית... אני אמרתי לך שבבוקר זה יעבור אבל את התחלת לנשק אותי.... ואז עד שהתחלתי לזרום נרדמת..." הוא אמר ועשה פרצוף עצוב.

"פו..." אמרה אלה בהקלה.

"כבר חשבתי שאני לא בתולה..." הוסיפה.

לפתע ג'ניה הסתכל עליה במבט מחורמן.

היא זזה ממנו מעט.

הוא התקרב.

"ג'ניה... מה אתה עושה...?" לחשה לו בזמן שהתקרב אליה עוד ועוד.

הוא לא ענה.

פניו נצמדו לפניה, והיא לא התנגדה.

פשוט משום שלא הייתה לה סיבה להתנגד.

הוא נישק אותה,

והיא הרגישה איך ידיו ממששות את גבה.

היא כרחה את ידיה סביב צאוורו בעודה מנשקת אותו.

הוא החל להוריד את כתפיות שמלתה מכתפיה,

והיא התנהגה בשיא הטבעיות.

הוא החל לפתוח את הריץ'-רץ' של שמלתה,

ואז עצר.

"מה קרה?" שאלה כשהוא התנתק מהנשיקה.

"החביתה... שכחתי מהחביתה!" הוא צעק ורץ למטבח.

המשך יבוא...

שלכם,