ידידים זו לא רק מילה.

מעלה אותו רק כי ליטל ביקשה XD

פרק 14

"על מה אתה מדבר....?" שאלה בחשש.

"אלה... אני לא יכול יותר... אני לא אוכל לחיות ככה אני יודע שאת לא תיסלחי לי!!!" הוא צעק.

"ששש אל תצעק..." אמרה לו בקול מנחם ושקט.

"תספר לי מה קרה..." אמרה לו ברכות, מנסה לא להבהיל אותו, שלא יקפוץ.

"אני לא יכול! את לא תסלחי לי!" צרח ונראה כמו מסומם.

"תירגע ג'ניה, תירגע! אני אוהבת אותך הכול בסדר,פשוט תירגע...." אמרה לו בשקט.

"אני.....אני בגדתי בך אלה...אני בגדתי בך!"

אור ואמילי עשו אהבה. [איך אני חולה על המשפט הזה XD]

אור הרגיש מוזר,

הוא כל הזמן הרגיש שמשהו לא בסדר, שהיא לא מוכנה.

אבל היא לא חשבה על זה בכלל, היא אהבה אותו, וזה מה שהיה לה איכפת.

הם נירדמו על הספה בעודם ערומים מתחת לשמיכה, והיא מחבקת אותו.

אמילי התעוררה ראשונה.

כשפקחה את עיניה,פניו של אור הופיעו מולה.

היא חייכה לעצמה.

היא רצתה להמשיך לישון,

אך אז שמה לב למספרים שעל השעון.

"אור....אור....אור!!! קום! אור!!!" היא ניערה אותו.

"מה..?מה קרה מאמי?" הוא שאל בקול עייף.

"תסתכל על השעון!" אמרה בלחץ.

"אוי, שיט! ההורים שלי אמורים לחזור עוד 2דקות!!!" אמר וקפץ מהשמיכה בעודו לובש את מכנסיו במהירות.

אמילי החלה לחפש אחר בגדיה, ולפתע נשמעו דפיקות בדלת.

"איך זה?" שאלה נוי ויצאה מתא ההלבשה.

היא הייתה לבושה בחצאית ג'ינס קצרה,

חולצת קשירה שחורה חשופה ועקבים שחורים.

על ראשה היה כובע ג'ינס אופנתי, ועל צווארה ענדה שרשרת זהובה.

היו לה גם עגילי טבעות גדולים, מזהב טהור, שתאמו לשרשרת.

"זה לא ניראה לך קצת.... חשוף?" שאלה מעיין בעודה סורקת את בגדיה של נוי.

"נו מה את, מטומטמת? זה א=מ=ו=ר להיות חשוף!!!הריי הוא בן, הוא חרמן, זה בידיוק מה שאני צריכה!" אמרה ובחנה את עצמה במראה.

"לא יודעת... משהו פה נראה לי...." התחילה מעיין לומר אבל נוי קטעה אותה.

"חסר? צודקת..." אמרה בחיוך ושלפה מאחד המדפים משקפי שמש גדולים ויפים.

"נוי....זה לא ניראה לך קצת... יקר?" שאלה מעיין והסתכלה על המחיר.

"אממ....תני לי לחשוב...." אמרה במבט תמים.

"לא!!!" אמרה בשיא הציניות והלכה לשלם.

"אתה...מה...?" שאלה אלה. היא הייתה בהלם.

הוא שתק.

"עזוב את זה עכשיו. תביא לי יד." אמרה בקור והושיטה את ידה.

הוא פשוט עמד ובהה בה.

"ג'ניה, באמת. תחסוך ממני. תביא לי יד!" אמרה ובקולה הייתה נימת זעם.

הוא הושיט לה את ידו.

היא משכה אותו אליה וחיבקה אותו חיבוק חם.

אורית ועוד קמה בנים שהיו שם עמדו ליד ובהו.

היא ליטפה את ראשו כאילו היה ילד קטן.

"אל תפחיד אותי ככה יותר. שומע? אל תעיז." מלמלה בין ליטוף לליטוף.

אמילי ואור החליפו ביניהם מבטים רציניים ומבוהלים.

"איפה החזיה שלי!?" לחשה אמילי בפאניקה.

אור זרק לעברה את החזייה בעודו לובש את חולצתו.

"אור?! אתה שם?!" נשמע קול מעבר לדלת.

"כן כן אני מחפש את המפתח!"

צעק אור וסידר את הספה.

אמילי הלכה לחדרו במהירות.

ואז הדלת נפתחה.

"הכול בסדר?" שאלה אמו של אור בעודה נכנסת לסלון.

"כן... פשוט לא ראיתי את המפתח..." ענה אור וחייך חיוך מלאכים.

המשך יבוא..

פרק קצר יחסית P: