אלה אפילו לא רצתה לדעת פרטים.
זה ממש לא עיניין אותה עם מי הוא בגד בה.
היא לא דיברה איתו.
היא סיננה אותו וכל הזמן הייתה סגורה בחדר.
היא לא בכתה.
היא כלכך רצתה לבכות, אך לא יכלה.
הדמעות פשוט לא ירדו.
היא שכבה על מיטתה בחדרה בעודה מחבקת את הפיל שלה,
וחושבת.
לפתע הדלת נפתחה ואמה הופיעה בפתח הדלת.
"נו מה את לא שומעת שאני קוראת לך?" שאלה.
אלה פשוט המשיכה לבהות באותה נקודה בקיר ושתקה באדישות.
"אלה? בואי לאכול!" אמרה אמה.
לאחר שאלה המשיכה לשתוק באדישות,
אמה נכנסה לחדר וסגרה את הדלת אחריה.
"מה קרה?" שאלה והתיישבה לידה.
"כלום..." אמרה בשקט.
"אני רואה שקרה משהו...למה את לא באה לאכול?" שאלה אותה והסיטה את שיערה של אלה מאחורי אזנה.
"אני לא רעבה" סיננה.
"מה קרה? משהו בבית הספר? רבת עם החבר שלך? קרה משהו עם החברות? מה קרה?" שאלה שנית.
"שום דבר,אמא, אני אסתדר לבד..." מלמלה.
אמה חיבקה אותה אליה.
"תדעי לך שאת תמיד יכולה לספר לי כל מה שעובר עלייך..." אמרה לה בשקט.
"אני יודעת. זה פשוט לא הזמן..." ענתה לה.
"אז כשיגיע הזמן.... תספרי לי..." אמרה לה.
הם קנו פופקורן, והתיישבו במקמותיהם.
נוי ליד דור,
ומעיין מאחוריהם.
משימתה של מעיין הייתה לצלם כל נגיעה,
שתהיה בין נוי ודור.
הסרט התחיל וכולם צפו בו בשקט.
לפתע ידה של נוי החלה לגלוש על זו של דור.
היא כבר חשבה שהכול הצליח אך לפתע הוא הסיט את ידו מזו שלה.
היא כל הזמן התקרבה אליו עוד ועוד והוא התרחק ממנה.
לבסוף הצליחה להדביק לו נשיקה בלחי, ומעיין הספיקה לצלם זאת.
הסרט נגמר והם יצאו.
"נו אהבת את הסרט?" שאלה נוי את דור.
"סתם סרט מעפן" אמר בעצבנות והגביר את קצב הליכתו.
נוי תפסה בידו ועצרה אותו.
"קרה משהו?" שאלה בקול דואג.
הוא שתק רגע והשפיל מבטו.
"למה שיקרת לי?" שאל לפתע והביט היישר אל תוך עייניה של נוי.
אלה ישבה לבד בחדרה, שקועה במחשבות, ושמעה מוזיקה.
לפתע הפלאפון שלה צלצל.
'כמה אפשר להתקשר!? הוא לא מבין שאני לא הולכת לענות לו?!' חשבה לעצמה.
היא כבר רצתה לנתק אך לפתע שמה לב שעל הצג אינו מופיע המספר של ג'ניה.
היא היססה כמה רגעים, ואז ענתה.
"הלו?" שאלה בהסוס.
...:"אלה?"
אלה:"כן...?"
...:"אני...החבר של ג'ניה.... קוראים לי נדב..."
אלה:"אחלה...מה אתה רוצה ממני?"
נדב:"אני עכשיו מול הבית שלך יש מצב את יוצאת ואנחנו מדברים?"
אלה:"איך אתה יודע איפה אני גרה? ועל מה יש לנו לדבר בידיוק?"
נדב:"את תראי כבר...פשוט תצאי..."
אלה הסיטה את הוילון מחלונה וראתה את אותו הנער שפתח לה את הדלת אז, אצל ג'ניה, עומד מתחת לעץ ומדבר בפלאפון.
נדב:"אלה? את שם?"
אלה:"כן כן אני מיד באה..." אמרה וניתקה.
היא סידרה מעט את שיערה ויצאה.
"במה בידיוק שיקרתי לך?" שאלה נוי במבט תמים.
"עם אורית. למה אמרת שהשלמתן? למה אמרת שהיא תבוא?" שאל.
נוי הבינה שאין כבר טעם לשקר.
"אם לא הייתי אומרת שהיא תבוא אתה לא היית בא..." אמרה.
"נכון... אבל זאת לא סיבה לשקר לי!" אמר דור.
"טוב תירגע מה אתה צריך אותה סתם נודניקית ואתה יודע שהיא סתם כונפה אני הרבה יותר שווה ממנה..." אמרה והחלה לפתוח את ג'קט הג'ינס שלה באיטיות.
לעיניו של דור נחשפה החולצה הדקה של נוי, ששמרה למצב חירום.
"טוב.....אולי את בכל זאת צודקת...." אמר בעודו בוהה בחזה שלה.
נוי עטפה את ידיה סביב צווארו בחיבוק והיא יכלה להרגיש איך ליבו הולם בחזקה.
היא הסתכלה היישר לתוך עיניו במבט סקסי, ורק לאחר כמה שניות הוא יכל להרשות לעצמו להניח את ידיו על מותניה.
מעיין צילמה גם את זה.
לאחר שניות ארוכות של בהות,
נוי נישקה אותו.
מעיין צילמה כמה תמונות של הנשיקה שלהם ואז סימנה לנוי שהיא יכולה להפסיק.
נוי הרפתה ממנו.
"אני אלווה אותך הבייתה..." אמרה ולקחה את ידו.
היא ליוותה אותו עד ביתו ושם ניפרדה ממנו בעוד נשיקה.
גם את זה מעיין הספיקה לצלם.
"נו? תראי לי מה יצא!" אמרה נוי לאחר שהן התרחקו מעט מביתו של דור.
מעיין הושיטה לה את המצלמה.
נוי בדקה את התמונות.
"זה מושלם! פשוט מושלם!!!" אמרה וחייכה.
היא הוציאה את הליפגלוס הזדוני שלה.
"אורית תמות מקנאה כשהיא תראה את כל זה..." אמרה בעוד חיוך זומם מתנשא על שפתיה.
המשך יבוא...
תהנו XD
ותזמינו ביקורות O:
שלכם,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
