ידידים זו לא רק מילה.

פרק 23

היא התלבטה אם לענות או לא. בסוף לא ענתה ומחקה את מספרו.

"חלאס. צריך לשכוח ממנו." אמרה בשקט לעצמה.

היא המשיכה לבכות בקול רם ביחד עם המוזיקה השקטה.

"נו? ענתה?" שאל ג'ניה את אורית.

"לא. טוב זה צפוי. אוף נו... מה אני אעשה?" שאלה אורית ונשענה על דור.

"למה השארת את הפלאפון בכיתה?" שאל דור.

"לא חשבתי שאני אצתרך אותו..." אמרה בשקט.

"זה יהיה לך לקח לפעם הבאה." אמר לה דור וליטף את שערה הארוך בעדינות.

היום עבר לו בשקט.

שיעמום מוחלט עטף את כולם.

נראה היה שהזמן חולף ממש לאט.

מיד לאחר הצילצול לסיום הלימודים אורית החליטה לבקר את אלה.

היא לקחה אוטובוס ונסעה לביתה.

היא דפקה על דלתה, וחיכתה.

אלה פתחה לה בחיוך מזויף.

"מה נשמע?" שאלה אורית בדאגה.

אלה לא ענתה.

פשוט הכניסה אותה וסגרה אחריה את הדלת.

אלה סיפרה לה כל מה שעבר עליה.

ככה היה נהוג ביניהן,הרי הן היו חברות מהגן.

תמיד סיפרו הכול אחת לשניה.

אורית חיבקה אותה חיבוק מנחם.

"מתי ההורים שלך חוזרים היום?" שאלה אורית תוך כדי החיבוק.

"הם בסידורים, כרגיל...יחזרו רק בבוקר של מחר..." נאנחה אלה.

"אז אני נשארת היום לישון אצלך ואנחנו עושות לנו יום איכות עצמי קטן. זה תמיד היה מעודד אותך..." אמרה אורית בחיוך.

"טוב.." אמרה אלה וניסתה לחייך למרות הדמעות.

ג'ניה התארגן לפגישה עם דניאל.

הוא עדיין התחרט.

לא ידע אם מה שהוא עושה זה טוב.

אם זה נכון, או לא נכון, לא ידע.

לא היה לו ממי לבקש עצה.

ידוע לו שכל החברים שלו, הם גם החברים של אלה.

לכן ידע מראש מה יומרו.

הוא נעל את נעליו ויצא.

נוי ומעיין בילו בקניון.

הבילוי הזה, מדידת הבגדים, הפיצה, האוירה של הקניון, כל זה עשה להן טוב. בעיקר לנוי.

תמיד בבילויים האלה, היו באים אליה רעיונות גאונים לנקמות.

נוי ומעיין נכנסו לאחת מחנויות הבגדים והחלו לחפש מה למדוד.

"אני ממש לא יודעת... שמעי... לפני כמה ימים, הצטרף אלינו אחד חדש לכדורסל... והוא מי"ב... קוראים לו תום, והוא ממש, אבל ממש חתיך..." התחילה נוי.

מעיין הרגישה הקלה קטנה. היא חשבה שאם נוי תעבור עכשיו למישהו אחר, היא תשאיר את אור,אמילי,דור ואורית בשקט.

"אה כן? ויש לו חברה או משו?" שאלה מעיין ובחנה סוודר ורוד בהיר עם פרח קטן למעטה.

"לא. זה כל הקטע. הוא פשוט מושלם! ואתמול הוא כזה התחיל איתי... דיי את לא מאמינה... שיואו הוא כזה חמוד... אני ישבתי כזה על הספסל עם החברות שלי... ככה בסוף האימון כבר חחח... ואז הוא בא אלינו כזה... והוא כזה מסתכל לי ישר לעיניים ואומר כזה 'מה קורה?' ואני כזה בשוק ויענו כל הבנות כזה מסתכלות חחח..."

אמרה נוי בקול המתנשא המתלהב שלה ובחנה סקיני ג'ינס בהיר.

"מה דעתך על זה?" שאלה מעיין בזמן שהיא מחזיקה את אותו הסוודר ומראה לנוי.

"מהמם, קחי למדוד..." אמרה לה נוי.

"אז קיצר את שומעת?" המשיכה נוי.

מעיין הנהנה בראשה להסכמה.

"אז אני כזה אומרת לו 'הכול סבבה... מה איתך?' והוא כזה 'בסדר...' ואז המשכנו כזה לדבר והוא כאילו לקח ממני את המספר פלאפון ואייסיקיו ודיברנו והוא ממש חמוד..." אמרה נוי בקול מתלהב.

"אוו...אולי יהיה ביניכם משהו?" שאלה מעיין וחייכה חיוך של הקלה.

"ה-ל-ו-ו-א-י!" אמרה נוי וחייכה חיוך חולמני.

"הנה!" צעקה אורית בגאווה וזרקה ערימה גדולה של ממתקים וחטיפים על מיטתה של אלה.

"מה זה?" שאלה אלה בפליאה והתקרבה אליה.

"מה שאנחנו הולכות לעשות בשעתיים הקרובות!" אמרה אורית בחיוך מנצח.

היא התיישבה לידה.

"את לא נורמלית..." מלמלה אלה בעודה בוהה באורית.

אורית לקחה שקית צ'יפס וחייכה חיוך זדוני.

"שנתחיל?" שאלה בחיוך שואל.

אלה הסתכלה עליה במבט מתלבט מספר שניות.

לאחר מכן חטפה מידיה של אורית את השקית ופתחה אותה בגאווה.

שתיהן החלו לצחוק בקול רם.

"נאמ... מי יהיה קורבן הרכילות הראשון שלנו?" שאלה אורית ושלחה לאלה מבט זומם.

אלה פתחה את המגירה והוציאה ערימה של דפים.

"נלך לפי הרשימה..." אמרה אלה וקרצה לאורית.

שחר חשב הרבה על אלה.

הוא לא אהב אותה הריי, פשוט תמיד רצה אותה.

המראה החיצוני שלה היה בסדר גמור,

הוא אהב בנות כאלה.

אהב לנצל אותן.

הוא חשב שאלה תהיה קלה להשגה וטעה.

הוא שנא לטעות.

הוא רצה לנסות שוב, היה בטוח שיצא לו משהו איתה.

הוא חשב מספר רגעים, ואז הוציא את הפלאפון שלו.

הוא חייג את מספרה והתקשר.

דור ישב בביתו וחשב על אורית.

הוא לעולם לא אהב בת.

הוא לא ידע מה זאת אהבה.

אבל פתאום הרגיש משהו חזק כלפי אורית.

הוא לא ידע אם זו אהבה.

הוא רק ידע שזה רגש כלשהו.

הוא התלבט, חשב לו, מה זה הרגש המוזר הזה.

הוא התחיל להסמיק בנוכחותה של אורית.

הוא לעולם לא מסמיק.

הוא החליט שמה שעובר עליו מאוד מוזר.

הוא ניגש למחשב והחל לצפות בתמונות של אורית.

התמונות הללו עשו לו טוב.

חיוך עלה על פניו למראה דמותה של אורית המחייכת.

פעם ראשונה בחייו היה לו כלכך איכפת מחיוך של מישהו.

או ליתר דיוק, מישהי.

"והקורבן הבא שלנו הוא...." החלה לומר אלה בחיוך זדוני, אך הפאלפון שלה צלצל.

היא רצתה לגשת לענות, אך אורית עצרה בעדה.

"מה הכלל הראשון של ערב בנות, אה?" שאלה אורית ולקחה את הפלאפון של אלה בידיה.

אלה הביטה בה במבט שואל.

"לכבות טלפונים, חמודה. לכבות טלפונים." אמרה וכיבתה את הפלאפון של אלה.

"שלום. הגעתם לתא הקולי של...." החל לומר המענה הקולי של אלה.

שחר ניתק את השיחה.

'ומה אני אמור לעשות עכשיו?' חשב לעצמו.

מבלי לחשוב פעמיים הוא הסתובב, והלך.

"יש לך משו להוסיף עליו?" שאלה אורית את אלה.

"אוו יש לי תמונה קורעת שלו! חכי שניה!" אמרה אלה וניגשה לאחת המגירות.

היא חיפשה משהו זמן מה ולבסוף הוציאה ממנה תמונה.

היא הגישה אותה לאורית.

על התמונה היה ילד עם פאה בלונדינית, בשמלת מיני ופוש אפ ענק.

"זה מפורים! הוא היה זונה!!!" אמרה אלה וחייכה.

"זה מכיתה ג'?!" שאלה אורית בפליאה.

"חח כן... אני שומרת תמונות כאלה... את רואה? לפעמים זה תורם!" אמרה אלה ופרצה בצחוק.

לפתע נשמעו דפיקות בדלת.

"מוזר..." מלמלה אלה וניגשה אל הדלת.

"רגע!!!" צעקה לעבר הדלת כשנשמעו עוד דפיקות.

היא פתחה את הדלת ולא האמינה למראה עיניה.

המשך יבוא...

סוףסוף מישו הזמין ביקורת D:

היום תהיה הביקורת ~__~'

יאללה עד הפעם הבאה..