ידידים זו לא רק מילה.

הפרק מוקדש להלנה. הלנה אל תלכי :(

אל תעזבי אותי פה בעולם האכזר :( קחי אותי איתך במזוודה!!! >_<

פרק 24

"ג'ניה?!" שאלה אלה בעודה עומדת בפתח הדלת בהלם מוחלט.

"אלה אני חייב לדבר איתך..." אמר ג'ניה והשפיל מבטו.

"מה קורה כאן?" שאלה אורית והתקדמה לעבר הדלת.

"אמרתי לך כבר כל מה שאני חושבת. אין לנו על מה לדבר..." אמרה אלה ורצתה לסגור את הלדת, אך הוא עצר בעדה.

"כנראה שלא הבנת. אני ח-י-י-ב לדבר איתך." אמר ושלח מבט חודר לעינייה.

דניאל ישבה בפארק וחיכתה לג'ניה.

הוא לא הודיע לה שיבוא באיחור, אם בכלל.

"הוא מאחר כבר בחצי שעה..." מלמלה לעצמה בשקט בעודה מעיפה מבט לעבר שעונה.

"דניאל? מה נשמע?" שאל אותה שחר שעבר ליד.

דניאל לא ענתה. פשוט המשיכה להביט על שעונה באכזבה.

הוא התיישב לידה.

"קרה משהו?" שאל אותה.

"זה ג'ניה. הוא קבע איתי פגישה ומאחר כבר בחצי שעה... ואם קרה לו משהו?" שאלה דניאל בדאגה.

"לא יודע...תתקשרי אליו..." אמר לה שחר בחום.

"ניסיתי, הוא מסנן אותי." אמרה דניאל ועל פניה אפשר היה לראות שהיא מוטרדת.

'בידיוק כמו אלה...' חשב לעצמו שחר ומחשבות לא נעימות החלו להציף אותו.

נוי ומעיין חזרו מהקניון לביתה של נוי.

מעיין נשכבה על מיטתה של נוי.

נוי ישר התיישבה ליד המחשב.

היא התחברה לאייסיקיו.

"מעיין תראי!תום מחובר!" צווחה נוי.

"אחלה.. תתכתבי איתו..." אמרה מעיין בחצי חיוך.

"מה לכתוב לו?" שאלה נוי את מעיין בהתלהבות.

"תכתבי היי..." אמרה מעיין באדישות והמשיכה להביט בתקרה.

"טוב..." אמרה נוי והחלה להקליד.

נוי:היי

תום:הי

נוי:מה קורה?

תום:בסדר מה איתך?

נוי:סבבה :)

היא הסתובבה אל מעיין.

"מה להגיד לו עכשיו? אני לא יודעת מה לכתוב לו" אמרה ועשתה פרצוף חושב.

"תשאלי מה חדש איך החיים איך עבר עליו היום אם בא לו לצאת איתך בשבת...וכו'." אמרה מעיין בעודה בוחנת את התקרה של נוי ומבטה מהורהר.

נוי שמה לב שקרה משהו למעיין. אבל זה לא עניין אותה. כל מה שרצתה היה להשיג את תום.

אלה שתקה. ג'ניה הביט באורית במבט מתחנן.

"טוב... יש לכם 5 דקות! לא יותר מזה!" אמרה אורית והלכה לחדרה של אלה.

אלה הושיבה את ג'ניה על הספה.

"רוצה לשתות משהו?" שאלה לפתע.

"לא, תודה..." ענה בצניעות.

לאחר מכן היו כמה שניות ארוכות של שתיקה.

"אני מצטער." אמר פתאום בשקט.

"כן, לא חדש לי..." אמרה אלה בציניות והסבה מבטה מעיניו.

"באמת אלה. אני לא יכול ככה. אני מבטיח לך. הכול עם דניאל נגמר, באמת. באמת אלה, אני אוהב אותך, את הריי יודעת את זה..." אמר לה בשקט והתקרב אליה.

"אם זה מה שבאת לומר אז אתה יכול ללכת. לא ייצא לך מזה כלום." אמרה והביטה לצד. עיניה נצצו מדמעות. היה לה קשה להחזיק הכול בפנים. היא לא יכלה להסתכל לו בעיניים אחרי אותו מקרה. זה היה חזק ממנה.

"דיי, אלה. באמת, בבקשה תסלחי לי, אני הרי מבטיח לך שזה לא ייקרה יותר, אני נשבע! תני לי עוד הזדמנות אחת, אחרונה. בבקשה, אלה." אמר והביט בה במבט מתחנן.

דמעה זלגה על לחייה. היא לא יכלה להחזיק את זה יותר בפנים. היה לה כואב מידיי לשמוע אותו.

הוא מחה את דמעתה בעדינות.

הוא ליטף את פניה בריפרוף.

היא תפסה בידו והורידה אותה מפניה.

היא לא יכלה להרגיש את מגע ידו על גופה יותר.

כל הזמן נזכרה, איך אותה יד שמלטפת ברגע זה את פניה העדינות,

הפשיטה אז את דניאל בתשוקה.

"ג'ניה. תלך." אמרה לפתע בשקט.

"אבל אלה..." החל לומר בלחש.

"אני באמת מבקשת.תבין, כואב לי לדבר איתך. בבקשה, לך." אמרה בקול חנוק מדמעות.

הם קם וסידר את בגדיו מעט.

"חבל. כי את זאת שתצטערי על זה אחר כך." אמר והתקדם לעבר הדלת.

היא שמעה את צעדיו המתרחקים, ואת טריקת הדלת הכעוסה.

אורית יצאה במהירות לסלון.

"נו? מה הוא אמר לך?" שאלה את אלה והתישבה לידה.

אלה לא ענתה. פשוט החלה לבכות בקול רם.

"דניאל...את...את בכלל יודעת על הסיפור שלו עם אלה?" שאל אותה שחר בעודם יושבים על הספסל ודניאל לא מפסיקה להעיף מבטים חטופים אל שעונה בדאגה.

"אלה? מי זאת אלה?" שאלה דניאל בפליאה.

"נו...אלה...חברה שלו...שהוא בגד בה איתך ובגללך הם נפרדו..." אמר שחר. דניאל הביטה בו בפה פעור.

"מ=ה?" שאלה כלא מבינה.

"מה מה? הוא לא אמר לך?!" שאל שחר. הוא היה מזועזע ממעשיו הנוראיים של ג'ניה.

"לא...רגע, אתה מתכוון לילדה ההיא שהפריעה לנו להתמזמז!?" שאלה לפתע דניאל.

"אממ...כנראה שכן..." אמר לה שחר בבלבול.

"הוא אמר שזאת האקסית שלו ושהיא סתם פסיכית. אני לא מאמינה. אני פשוט לא יכולה להאמין..." אמרה דניאל וניערה את ראשה בניסיון לקלוט משהו.

שחר פשוט שתק.

הוא הבין שעשה טעות בכך שסיפר לה.

הוא לא היה צריך להתערב.

הוא חיבק אותה בשקט וליטף את שערה בעדינות.

נוי:תגיד....בא לך אולי לצאת לאנשו בשבת?

תום:אממ...לא יודע... סבבה נראה לי... לאן?

נוי:לאן בא לך?

תום:לא יודע את מזמינה אז את תקבע מקום

נוי:אולי תבוא אליי?

תום:טוב...

נוי:יאי ^_^ באיזה שעה?

תום:טוב נשמה אני אדבר איתך אחר כך, אני חייב לזוז. ביי.

נוי:ביי ביי מאמי 3>

נוי סגרה את חלון ההודעות שלו והתנתקה מהאייסיקיו.

"מעיין!!! הוא יבוא אליי בשבת!!! היית מאמינה? זה פשוט חלום שמתגשם!!!" אמרה ונשכבה ליד מעיין על המיטה.

מעיין הגיבה בחצי חיוך שמיד נמחק משפתיה, והמשיכה לבהות בתקרה.

"מה הבעיות שלך?" שאלה לפתע נוי. נמאס לה מהאדישות הזאת.

"סתם. טוב אם את לא צריכה אותי יותר, אני הלכתי." אמרה מעיין וקמה ממיטתה של נוי.

היא לקחה את השקיות שלה ויצאה מחדרה של נוי.

"ביי!" צעקה נוי לעברה ושמעה אייך מעיין טורקת את דלת הכניסה אחריה.

"סתומה..." מלמלה לעצמה והמשיכה לחלום על תום.

"דיי דיי....אל תבכי...יהיה בסדר..." ניחמה אורית את אלה תוך כדי חיבוק.

היא הובילה את אלה לחדרה.

אלה נשכבה אל מיטתה בייאוש והמשיכה לבכות בקול רם.

אורית ניגשה למחשב והדליקה מוזיקה.

היא ירדה חזרה למטבח ומזגה לשתיהן קולה.

היא עלתה חזרה והניחה את הכוסות על השולחן.

היא הגבירה את המוזיקה ונשכבה ליד אלה.

היא חיבקה אותה ונתנה לה לבכות. היא ידעה כמה זה משחרר.

חשבה שזה יעזור לה.

"אני לא מאמינה שהוא שיקר לי..." אמרה דניאל בשקט בעודה מתחממת בחיבוקו המנחם של שחר.

"תדברי איתו על זה..." אמר לה שחר בקול מנחם.

"אני לא יודעת..." אמרה דניאל בהתלבטות.

"דניאל? שחר?!" נשמע לפתע קול מאחורם.

המשך יבוא.

בקרוב הפרקים שאף אחד עוד לא קרא *-*

תתכוננו ;)

ותזמינו ביקורות %$&^*