ידידים זו לא רק מילה.

הפרק שכלכך חיכיתם לו...

פרק 27

יום חמישי

אורית ודור הגיעו ראשונים.

לאחר כמה דקות של שתיקה, אורית החליטה להפר אותה.

"למה רצית להזמין את נוי?" שאלה.

"דיברנו על זה כבר אלף פעמים! אני אומר לך שוב ושוב! פשוט לא היה לי נעים לסרב לה! זה הכול! את לא חייבת לעשות מזה עיניין את יודעת!" צעק עליה דור.

"לא נעים לסרב לה, אה? וכשהיא צירפתה אותך גם לא היה לך נעים לסרב לה?! וכשהיא הלכה איתי מכות בפארק גם לא היה לך נעים להגן עליי?! נמאסת עליי כבר, דור! אם אתה כלכך חולה לה על התחת אז לך! תציע לה חברות! תהיו זוג!!! אני לא הולכת להפריע לכם!" צעקה עליו אורית חזרה.

"נו דיי כבר להזכר בזה אמרתי לך שזה לא ייקרה שוב!" צעק עליה דור עוד יותר חזק.

"אבל עובדה!!! זה קרה!!!" צעקה עליו, ואז הייתה דממה.

"היי!" אמרה אלה שבידיוק הגיעה, בחיוך מאושר.

דור ואורית הביטו בה במבטים מוזרים.

"הפרעתי או משהו?" שאלה בבהלה קלה.

"לא לא זה בסדר... היי..." אמרה אורית בשקט.

"או הנה אמילי ואור!" אמרה אלה בחיוך והצביעה על אמילי ואור שנראו מרחוק.

"יופי..הסרט מתחיל עוד 3 דקות..." אמר דור בשקט.

הם פגשו את אור ואמילי והלכו לקנות פופקורן.

"את בטוחה שכדאי לעשות את זה?" שאלה מעיין את נוי בהיסוס.

הן עמדו בכניסה לביתה של אורית.

"אני צריכה לנקום בה איכשהו. עכשיו תעזרי לי להראות מוכה." אמרה נוי.

"את כבר נראית מוכה..." אמרה לעצמה מעיין בלבה.

היא הוציאה את סט האיפור של נוי והחלה לאפר אותה.

נוי באותו זמן פרעה את שיערה וקימטה את בגדיה.

"אוקיי אני חושבת שזהו..." אמרה מעיין כשסיימה.

"תביאי לראות מה יצא." אמרה לה נוי וחטפה מידיה של מעיין את המראה.

"זה בסדר... רק אני צריכה להראות יותר אומללה... אממ... שימי לי שחור בעיניים..." אמרה נוי וחייכה חיוך זומם.

מעיין עשתה כפי שנוי אמרה לה.

נוי הוציאה בקבוק מים מתיקה.

היא מרחה את השחור בעיניים בעדינות עם המים.

"נו? איך זה?" שאלה נוי בעודה בוחנת את עצמה במראה.

"מאוד אמין..." אמרה מעיין וחייכה חיוך מאולץ.

"יופי!" אמרה נוי וחייכה חיוך רחב וזומם.

"שנתחיל?" שאלה את מעיין במבט זדוני.

ג'ניה ישב בביתו וניסה לעכל את כל הסיפור עם אלה ודניאל.

הוא ידע  שעם שתיהן כבר כלום לא יצליח לו.

הוא החליט להתקשר לדור,אולי יצאו לטייל או משהו, זה תמיד היה עושה לו טוב.

הוא הוציא את הפלאפון וחייג את מספרו של דור.

נוי עמדה מול דלת דירתה של אורית, במראה מסכן ואומלל.

היא דפקה על דלתה.

אמה של אורית פתחה לה.

היא הייתה בהלם.

נוי פרצה בבכי מזויף ונכנסה לדירתה של אורית.

אביה של אורית הביט בנוי במבט מודהם.

אמה של אורית נתנה לנוי כוס מים, כדי שתירגע.

נוי שתתה את כל המים, בלית ברירה, כי זה היה חייב להראות אמין.

אמה של אורית התיישבה מולה והביטה בה במבט שואל.

"אנ...אני נוי... הייתי חברה טובה מאוד של.... של אורית..." שיקרה נוי תוך כדי בכי מזויף.

"ו....מה קרה?" שאלה אמה של אורית בסבלנות.

"היא...היא... הלכה היום לסרט עם כל החברים ו... ואני רציתי לבוא איתם... אני לא יודעת מה קרה לה אבל היא פתאום התחילה לקלל אותי.... לקרוא לי ב...במילים לא יפות ו.... ואז התחילה להרביץ לי... ואני לא רגילה ללכת מכות... אני...אני פשוט בהלם ממה שהיא עשתה לי...אחרי שהיינו חברות כאלה טובות..." אמרה נוי והסתכלה על אמה של אורית, לראות את תגובתה.

"אורית?! אורית הלכה מכות!?" שאלה אמה של אורית בהלם.

"כן...אני...אני בעצמי עדיין המומה ממנה... היינו חברות כלכך טובות..." אמרה נוי ושוב פרצה בבכי מזויף.

אביה של אורית התקרב. הוא מאוד כעס על אורית.

אורית מעולם לא הייתה הולכת מכות, ההורים שלה אהבו לחנך אותה.

אביה של אורית חייג אליה לברר עיניינים.

הפלאפונים של אורית ודור צילצלו בו זמנית.

כל האולם הסתובב אליהם.

שניהם ענו.

"הלו?" אמרו שניהם לתוך הפלאפון.

"דור? איפה אתה?" שאל אותו ג'ניה.

"אני בסרט... קרה משהו?" שאל אותו דור.

"בסרט? עם מי?" שאל ג'ניה והתעלם משאלתו של דור.

"עם אורית אלה אמילי ואור, נו קרה משהו?" שאל דור.

"ולא הזמנתם אותי?!" ג'ניה שוב התעלם משאלתו של דור.

"עזוב את זה עכשיו! מה קרה?!" שאל דור.

ברגע זה האיש שישב מאחורי דור זרק עליו פופקורן וצרח לו שיסתום.

"לא משנה כבר. ביי." אמר לו ג'ניה וניתק.

"אבא אני בסרט אני לא יכולה לדבר עכשיו!" לחשה אורית לתוך הפלאפון.

"מה זה לא יכולה לדבר עכשיו!?!?! בואי הבייתה מהר!" צעק עליה אבא שלה.

"קרה משהו?" שאלה בלחש.

"כן! קרה!!! את הלכת מכות עם החברה הכי טובה שלך!" צעק עליה אבא שלה שוב.

'הלכתי מכות? חברה הכי טובה? what the...?' חשבה לעצמה אורית.

"מה? טוב אבא אני אחזור אליך מאוחר יותר, ביי..." אמרה אורית וניתקה.

לסיום הסרט נשארו עוד 10 דקות.

"מה קרה?" שאלה אותה אלה לאחר שניתקה.

"לא משנה אני אספר לך אחר כך..." אמרה אורית וניסתה להתרכז בסרט.

'עלק חבר...' חשב לעצמו ג'ניה ונשכב חזרה על מיטתו.

לא היה לו מה לעשות יותר.

הוא הרים מהריצפה את הכדורגל שלו ופשוט זרק אותו לאויר ותפס.

'לא יכל לומר לי לפחות שהם יוצאים? אוף איתו...' חשב לעצמו והמשיך לזרוק את הכדור לאויר בעצבנות.

הסרט נגמר וכולם יצאו החוצה בעודם נזכרים בקטעים המצחיקים השונים מהסרט.

אורית עדיין הייתה בלחץ ובהלם מהשיחה עם אביה.

היא החזירה אליו שיחה.

"אבא, מה קרה? לא הבנתי כלום!" אמרה אורית כשענה.

"בואי הבייתה ונדבר פה!" ענה לה.

"טוב בסדר עוד רבע שעה אני בבית..." אמרה וניתקה.

"מה קרה?" שאלו אותה כולם לאחר שהכניסה את הפלאפון לכיס.

"לא יודעת. אבא שלי התקשר אליי בהיסטריה שהלכתי מכות עם החברה הכי טובה שלי משהו כזה... לא הבנתי כלום!" אמרה בבילבול.

"רוצה שנבוא איתך?" שאלה אותה אלה.

"לא לא אני אסתדר לבד. זה בסדר..."אמרה בחיוך מאולץ והחלה לחבק את כולם לשלום.

אורית עלתה במדרגות ביתה בעודה מהססת לגבי מה שקרה.

היא נעמדה מול דלת דירתה.

"על החיים ועל המוות..." לחשה לעצמה ופתחה את הדלת.

"נוי!?" שאלה בהלם כשהבחינה בנוי יושבת על ספתה בסלון ובוכה.

המשך יבוא D:

האמת כתבתי המשך רק עד פרק 29 וחצי מפרק 30... .__." אין לי השראה ><" אז אחרי פרק 29 זה כנראה יתעכב מעט =\