ידידים זו לא רק מילה.

דבר ראשון, תודה לכולם על הסבלנות, על זה שחיכיתם והכול... מצטערת על העיכוב

פרק 29

ג'ניה ודור נעצרו כאשר הגיעו לספסל אשר עליו ישבו אלה ואורית.

הם הביטו בג'ניה במבט שואל.

"דור, ג'ניה... זה... ג'ניה..." אמרה אלה בעודה מצביעה על ג'ניה וסומק קל עולה על לחייה.

"כן אני חבר שלה." אמר לפתע הנער שעד כה לא הכירו דור וג'ניה וחיבק את אלה בחום.

אלה נראתה מבולבלת.

מצד אחד זה היה שקר. הוא לא היה חבר שלה.

אך היא לא יכלה לומר דבר, החשק העז לגרום לג'ניה לקנא, גבר עליה.

"חבר שלך,מה? אני רואה מצאת לך פה ג'ניה אחר כבר. וואלה זה היה מהר!" אמר ג'ניה בעיצבון והסתובב ללכת, אך דור עצר בעדו. "מה קרה לך? אתה רוצה להראות לה ת'קינאה ש'ך? תישאר תישאר אני אטפל בזה." לחש לו דור בקול משכנע.

"אז... כמה זמן אתם ביחד?" שאל דור.

"לא יודע... אולי חודש משהו כזה..." ענה ג'ניה בהחלטיות ונשק לאלה על שפתיה.

אורית הביטה בכל זה מהצד והייתה המומה.

אלה לא כזאת. היא ידעה את זה. אלה לעולם לא תשקר למטרות לא הוגנות.

אבל כולם משתנים, חשבה לעצמה.

כולם.

אור ואמילי היו באמצע מלחמת דגדוגים סוערת ביותר.

לבסוף אור נכנע.

אמילי התיישבה עליו וחייכה חיוך מנצח.

"יש! שוב ניצחתי! אתה תמיד נכנע!" אמרה בקול מאושר.

"כן כן אני מודה... את מלכת הדיגדוגים!" אמר בחיוך ונשק לשפתיה.

היא ירדה ממנו ונשכבה לצידו.

"את זוכרת שמחר יש לך הופעה נכון?" שאל אור כדי לשבור את השתיקה.

"אתה צוחק? איך אני יכולה לשכוח? אני כבר עכשיו רועדת מהתרגשות!אתה תבוא נכון?" שאלה ועשתה פרצוף מתחנן.

"אל תדאגי. לא אאכזב אותך מאמי." אמר בחיוך וסחף אותה לנשיקה ארוכה.

"אז... איך אמרת שנפגשתם?" שאל דור את הכביכול חבר של אלה.

"לא אמרתי..." הוא ענה.

"אז תספר..." ענה לו ג'ניה בציניות, ולא יכל להסתיר את הקנאה שהשתוללה בליבו.

"הוו זה סיפור מעניין. אני הלכתי לי ברחוב. ופתאום! אני נדפק באלה. אלה סובבה את הקרסול מהנפילה, כי נדפקתי בה נורא חזק! ואני עזרתי לה, כי אבא שלי רופא וכל הזמן מלמד אותי להגיש לאנשים עזרה ראשונה. בקיצור עזרתי לה ללכת הבייתה, החלפנו מספרי אייסיקיו והכרנו." ענה הכביכול חבר של אלה וחייך חיוך מטופש.

"אווו כמה מרגש..." אמר ג'ניה בציניות וגלגל עיניו.

"תחזיק את עצמך בידיים!" לחש לו דור.

אורית המשיכה לעקוב אחר התנהגותה של אלה.

היא נראתה כאילו ג'ניה באמת חבר שלה, ודובר אמת, ואך ורק אמת.

אורית אפילו הייתה בספק, וחשבה לעצמה, שיכול להיות שהם באמת חברים, ואלה לא סיפרה לה.

אך היא מיהרה להוציא את המחשבה הזאת מראשה.

היא לא רצתה אפילו לחשוב על כך שאלה, הסתירה ממנה משהו.

"ובקיצור בסוף ניפרדתי ממנה ועכשיו אני מחפש כוסיות חדשות... מבין? הא? אתה מקשיב לי בכלל? תום? תום!!!!" ערן, חברו הטוב של תום, ניער אותו כדי שיפסיק לחלום בהקיץ.

"אהה מה? כן כן יופי זה מאוד טוב! אני שמח בשבילך!" אמר תום והמשיך לבהות בבנות המשחקות כדורסל שהיו מולם.

"מה שמח!?! הלו!!! אמרתי שנפרדתי מחברה שלי! זה עצוב!!!" צעק לו ערן, אבל תום כבר היה שקוע במחשבות.

ערן נתן לו מכה בראש.

"מה אתה דפוק?!?! מה אתה עושה?!?!" קפץ תום ודחף את ערן.

"סורי. אבל אתה לא הקשבת לי! מה עובר עליך בכלל בזמן האחרון?! אתה כל הזמן בוהה בקטינות האלה! מה יש לך בכלל?! אתה לא מקשיב לי, לא מרוכז, מתדרדר בלימודים, ואפילו לא מתחיל עם כל הכוסיות שנדבקות אליך! אני לא מבין אותך, תום! מה קרה?! אתה מוכן להסביר לי?!" צעק עליו ערן בעצבון.

"עזוב. סתם מחשבות..." אמר תום בשקט.

ערן התיישב לידו בחזרה והניח את ידו על כתפו של תום.

"תום. תספר לי." אמר לו בשיא הרצינות.

"אתם חושבים שתחזיקו הרבה זמן ביחד?" המשיך דור לחקור את אלה והחבר שלה.

"כן בוודאי, אני מאוד אוהב את המתוקה שלי..." אמר ונשק לאלה על שפתיה בחיוך מתוק.

"יופי. תתחתנו גם מה אני אגיד לכם..." אמר ג'ניה בציניות מופרזת.

"סתום כבר עם ההערות שלך..." לחש לו דור בזעם.

ג'ניה לא יכל להתאפק עוד.

הוא קם ממקומו.

"איך אני אמור לסתום כשהאקסית שלי יושבת פה עם איזה דפוק הם עוד שניה מזדיינים לי מול העיניים ואני אמור לשתוק!?!? לא בא לי לשתוק! אוקיי?!" הוא צעק על דור והלך משם בהליכה מהירה.

"ווה איזה סצנה הוא דפק. כמו איזה כוסית!" אמר דור לאחר השתיקה ששררה ביניהם, וגיחך לעצמו.

"טוב אני חושבת שכדאי שכולם יילכו הבייתה כי שום דבר טוב לא ייצא מזה..." אמרה אורית וקמה.

"להת' "אמרה והלכה משם.

"אלה. קשה לי להאמין עלייך, באמת, אני יודע שאת לא כזאת. אבל למה ככה?" שאל דור והביט באלה במבט מאוכזב.

"נדבר..." אמר בשקט והלך.

"אני... אני מצטערת...מצטערת ש..." התחילה אלה לומר אך הייתה מבולבלת מידיי.

"זה בסדר אני מבין. ההפך, זאת את היית אמורה להפגע שאמרתי שאני חבר שלך ובעצם אני... אני לא. אל תדאגי, אני לא קורא לזה ניצול. היה לי דווקא נחמד לשחק את החבר שלך." אמר וחייך.

"אני... אממ... תודה, אבל זה עדיין לא בסדר מצידי. זאת אומרת, ממש לא בסדר. לא הייתי צריכה לשתוק..." אמרה אלה בייאוש. היא התאכזבה מעצמה. היא שנאה לשקר. או לנצל אנשים. היא בעצמה לא הבינה למה עשתה את זה.

"אני יודע למה עשית את זה. זה בסדר, באמת, אני מבין. אל תיהי מבואסת. זה קורה לכולם." אמר כאילו קרא את מחשבותיה.

"כן אני יודעת אני פשוט לא מבינה איך עשיתי לך את זה... איך עשיתי את זה לג'ניה לדור....לאורית... לעצמי...."

תום סיים לספר לערן על מה שקרה לו עם נוי.

"אתה עובד עליי נכון?" אמר ערן והתחיל לצחוק.

"אתה לא רציני? דיי..." אמר והמשיך לצחוק.

"ידעתי שלא הייתי צריך לספר לך על זה..." אמר תום וקם, בכוונותיו היה ללכת.

"טוב דיי חכה שניה. מצטער. תמשיך לספר..." אמר ערן ותום התיישב חזרה.

"מה שהכי מעפן זה, שנראה לי שהתאהבתי בילדה הזאת..." אמר תום בקול מבולבל ושקט.

"טוב האמת... היא כוסית... אולי אני אקח אותה לעצמי?" שאל ערן.

"לא, דיי ערן, אל תעשה לה את זה. היא עוד קטנה. עזוב אותה." אמר תום.

"נו מה יש לך ללילה אחד אני לוקח אותה ומחזיר למקום!" אמר ערן. תום ניסה להתעלם מזלזולו.

"תראה תראה איך הזונה הזאת קופצת... אני כבר מתאר אותה מוצצת לי..." אמר ערן בקול חושק.

"בואנה י'דפוק שלא תעיז אפילו לחשוב על זה מבין אותי!?" צעק עליו תום והצמיד אותו לקיר באיום.

"טוב טוב אחי הבנתי את הרמז לא חשבתי שתקח את זה קשה..." אמר בשקט ותום עזב אותו.

ג'ניה חזר לביתו וישר נכנס להתקלח.

המחשבות על אלה והחבר הזה שלה הטריפו אותו.

והוא בעצמו, לא הבין למה.

בעוד זרם המים ליטף את גופו ואדי המים הרותחים הציפו את חדר האמבטיה,

המחשבות על איך שאלה הביטה בו, על איך שהם צחקו, על איך שדיברו ברוגע כאילו כלום לא קרה, סירבו לצאת מראשו.

הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על כך.

הקנאה מילאה אותו.

הוא לא האמין עד כמה קנאי הוא יכול להיות.

הוא מעולם לא היה כזה קנאי.

הוא לא ידע אפילו מה כלכך מדאיג אותו.

זה שאלה מצאה לה חבר? זה שאלה מצאה לה חבר בשם ג'ניה? זה שהוא לא הצליח להחזיק את עצמו בידיים?

לרגע הוא חשב, שהוא באמת אוהב אותה.

אך הוא מיהר להוציא את המחשבה הזאת מראשו.

אסור לו לחשוב עכשיו על שטויות כמו אהבה.

הוא לא יכול לאהוב.

לא שוב.