"מעולם לא היה כל כך טוב כמו עכשיו.."

נמצאת פה אבל במחשבותיי אני שם.

אוכלת במטבח הזה, הגדוש בדברים שאף אחד לא יאכל וכנראה יזרקו, וחושבת על המטבח ההוא שארונותיו נכון לעכשיו ריקים.

מתעצלת לנקות את השולחן הזה, ואז נזכרת בשולחן ההוא ומתמלאת כוחות.

אומרת "בית" ומתכוונת לשני מקומות בו זמנית וכבר מבלבלת את עצמי.

ובצרור שלי כרגע יש שני מפתחות חדשים, כי גם בבית הזה החליפו מנעולים..

אבל בבית ההוא יש חצר, ובה מתקן לתליית כביסה, שהוא הדבר הכי ביתי בעיני כרגע למרות שמעולם לא תליתי כביסה בחוץ.

ובלילה רואים משם כל כך הרבה כוכבים שאני לא מצליחה להחליט לאן להביט קודם.

בבית ההוא יש מיטה יפייפיה מעץ מלא, ומכשירי חשמל שעדיין ארוזים.

בבית ההוא יהיו הספרים שלי, והדיסקים שלי, ואולי אפילו.. הפסנתר שלי?

ומחוץ לבית הרחובות שקטים. וב-6 בבוקר איש אחד מברך אותי בבוקר טוב, ועל פי מבטאו אני מבינה שהוא השכן החדש שלנו, למרות שהוא עדיין לא יודע זאת.

והדבר הכי חשוב בבית יגיע אלי לעת ערב בתום יום לימודים. כל ערב. אלי.

לא יאומן. לפעמים קשה לי להאמין שהחיפושים נגמרו, שבאמת מצאתי את מה שחיפשתי, ומה שמצאתי טוב יותר מכל מה שהייתי יכולה לבקש.

3 שבועות. ובית חדש.

הבית שלנו.

[עכשיו רק נשאר למצוא עבודה או תעסוקה כלשהי לשעות היום.. מקווה שה' יעזור לי בזה]