 כינוי:
מתחזקת מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
לא
יכולה
לנשום
וגם לא לעצור את הדמעות
ה', מה אתה עושה לי?
איך אני יכולה להתגעגע כל כך חזק למשהו שאף פעם לא היה שלי?
ולהיות משהו שאף פעם לא אהיה..
זה גדול עלי.
| |
ימים של שקט?
"ועוד מעט, בלילות שיבואו,
נופיע כשחקנים נודדים,
האחד בחלום השני
ובחלומות אנשים זרים שלא ידענו יחדיו"
כפי שרומזת הכותרת, בימים האחרונים הגעתי למין שקט נפשי מסוים, או יותר נכון השלמה עם המצב.
אני מבלה את רוב זמני לבד. לא יודעת אם אני התרחקתי מאנשים או הם ממני, אך בכל מקרה אני מתמסרת בהנאה לבדידות-מרצון, ומקדישה זמן ומטפלת באדם הקרוב אלי ביותר ושאני הכי אוהבת- אני.
חלק ניכר מזמני אני מעבירה באחד משלושת המקומות הבאים: במיטה- עם ספר או אחד מהמאמרים הרבים שעלי "לסקור בצורה ביקורתית", מה לעשות, צריך ללמוד קצת.. ליד הפסנתר, או במטבח- גיליתי שוב כמה מרגיע אותי לבשל.. ואני העלתי את הבישול לדרגת תרפיה ממש- מכינה ארוחות שלמות בכמויות משפחתיות, כל אחת מורכבת ממספר מנות, כיאה וכראוי. משתדלת בעיקר להכין דברים מזינים ובריאים, מקווה שעם תזונה נכונה תגיע גם שלווה..
יש גם חדשות טובות: כנראה, ואני אומרת זאת בזהירות מה כדי לא לעשות לעצמי עין הרע, מצאתי עבודה חדשה, בגלידריה בקניון השכונתי. זה אמנם לא איטליגנטי כמו צומת ספרים, אך מצד שני אין מבצעים והמלצות בלתי פוסקות כמו גם דחיפת ספר החודש ללקוחות, בכלליות מדובר בעבודה נחמדה ובעיקר- רגועה [במיוחד בחורף..].
בנוסף מבחינה רומנטית החלטתי להישאר כרגע בלי בחור בחיי [או לפחות אחד ממשי- רוחות נמצאות בכל מקום..]. היופי בעידן האינטרנט הוא שאני יכולה, כשאני רוצה, לסדר לעצמי דייט מהיום למחר/מחרותיים- דבר שאותו כבר עשיתי ואף העלה תוצאות נאות. [מה שהופך את עניין הפגישות לגחמני-משהו]. כך שאני לא דואגת. כמובן שאם האהבה תיקרה בדרכי לא אסגור בפניה את הדלת, פשוט כרגע אני נחה ממאמצים אקטיביים בעניין.
מחר אני מתכננת ללכת למכירה מוזלת ביותר של ספרים בבית ציוני אמריקה בת"א, מקווה למצוא משהו מעניין, אולי בתחום השירה..
וזהו. אחלו לי בהצלחה, ושיהיה שבוע מוצלח ושקט לכולנו.
| |
סתם מחשבות
אני הולכת לדבר שטויות, אז שלא תגידו שלא הזהרתי.
נראה לי שפספסתי את ההזדמנות.
כי היה לי חבר, והייתי מאוהבת וכבר הייתי בטוחה שזהו, אנחנו הולכים להתחתן ולגדל מלא ילדים ולגור בבית בכפר ולרעות כבשים כל היום.
ואז משהו השתבש, התמונה נופצה, ומאז אני מבלה את זמני בלנסות ולאחות את השברים.
וזה מרגיש לי שכל פעם שאני מדברת עם הפסיכולוגית על איזשהם עניינים רומנטים- שקורים בפועל או סתם תיאורטיים, היא אמנם מהנהנת ומקשיבה ומתעניינת ושואלת שאלות, אבל בכל זאת נדמה לי שמה שעובר לה בראש זה שברור שאין סיכוי שאני אכנס למערכת יחסים רומנטית רצינית בקרוב, שלא לדבר על להתחתן, עם כל הבעיות הרגשיות שלי והעובדה שכבר שלוש שנים אני לא, מצליחה, להיקשר, רגשית, לאף, אדם. ואני רצינית, אף לא אחד נכנס לי ללב כבר כמה שנים טובות, ולא רק בתחום הרומנטי, בכלל, אני לא מצליחה לקשור קשרים בין אישיים אמיתיים, להחזיק בהם.
ונראה לי שאני הולכת וקמלה. מבדידות, מחוסר אהבה, מחוסר משמעות..
אוף די נמאס לי להיות דכאונית. שינוי פאזה- עכשיו:
אז מה היה לנו? שבוע אחד, שני בחורים. שני כשלונות, אבל מכל דבר לומדים, נכון?
אחד שכבר על ההתחלה היה ברור שזה לא זה, למרות שהיה לי כיף שיכולתי סוף סוף לדבר עם בחור על הטרגדיות של שייקספיר ועל "אבי רוד", אבל עדיין.. אמרתי לו שזה לא זה כבר בסוף הפגישה, פנים מול פנים. תמיד יש פעם ראשונה.
והבחור השני, שבאמת היה חמוד, ולרגע אפילו חשבתי שאולי הוא התיקון שלי עם י', שחשבתי עליו הרבה מאז שנפרדנו, ואז מהר הבנתי שאף בחור לא אמור להיות תיקון לשום דבר. בכל מקרה, היה לי נחמד איתו, אבל הרגשתי שאני כל הזמן צריכה להזכיר לעצמי למה זה לא הולך טוב, שזו אינדיקציה ברורה לכך שאני לא מוצאת למה כן, ועתידה בשל הסיבה הזאת בלבד למשוך את הקשר חודש-חודשיים רק בגלל ה"למה לא בעצם?"- שזו לא סיבה מספיק טובה, לעזאזל.
ויחד עם זאת קורה משהו מופלא- אני כבר שבועיים מתפללת כל בוחר שחרית. הלוואי שימשיך ככה..
טוב, משדרים עכשיו "בן חור" ואני לא הולכת לפספס את ההזדמנות הזאת, מה גם שכבר הקפתי את עצמי בשוקולדים וחטיפים כיאה לממורמרת אמיתית.
בברכת חודש טוב! ושיהיה באמת טוב.
בשורות טובות לכולנו.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
