 כינוי:
מתחזקת מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2010
אני יודעת, באמת שאני יודעת ש'אין הברכה שרויה אלא על הסמוי מן העין'.
אבל אני פשוט לא יכולה להתאפק, למקרה שיצא מזה משהו גדול, אני לא רוצה
לשכוח את הרגע הראשוני הזה, את המשפטים הללו ואת ההרגשה שהתלוותה אליהם.
אז זו הסיבה היחידה, בסדר?
~רקע: מדברים על פיזיקה ושטויות
הוא: "ידעת שמתוך כל הספקטרום של הצבעים- העין האנושית מסוגלת לראות רק אחוז קטן מהם?"
אני: "אבל איך זה יכול להיות? למה שהקב"ה יברא כל כך הרבה צבעים בלי שנוכל להנות מהם?!"
הוא: "העין לא יכולה, אבל הנשמה נהנית מהם.."
:)
אז כן, אני יוצאת עם טיפוס רוחני במיוחד, וזה טוב לי כל כך.
רק צריכה להצטייד בהרבה סבלנות, ובהרבה תפילות.. וסיעתא דשמיא.
ואין כמו להגיע לחג אחרי יום "היערכות" במדרשה, ערוכה ומוכנה ומצויידת. מדרשת אביב היא מדרשה מדהימה פשוט.
ורבי נתן מסביר שמאז ימי הפורים, חודש אדר נהפך לחודש הראשון שממנו מתחילים לספור, ובו היתה קבלת התורה מתוך רצון והשתוקקות. חודש של התחלות חדשות.
אז שיהיה חג שמח של קדושה והתחלות חדשות לכולנו :)
| |
זה בהחלט כיף לפתוח את החודש בחתונה.
להלן קריטריונים לחתונה כיפית:
א. רוקדים/משחקים "יש לנו תיש"
ב. רוקדים ריקודים תימניים. אני לא מעידה על עצמי כבעלת חוש רתמי מיוחד, אבל דוקא את הצעדים למדתי די בקלות, ואז רקדתי אותם עם כל הדודות התימניות המבוגרות, שבטח צחקו על אשכנזיה שכמותי שמנסה לחקות אותן.
מה שכן- היה כל כך צפוף ברחבה של הבנות! לא ברמה של "קצת לא נוח.." אלא ברמה של חבלוׁת! זה נראה לכם נורמלי לצאת עם סימנים כחולים מחתונה?!
החופה היתה מרגשת, אבל בניגוד לחתונות קודמות- הרגשתי שהדמעות שלי הן לא 100 אחוז התרגשות לכלה, אלא חלק קטן מהן הוא גם דמעות.. על עצמי.
אני יכולה להגיד שאתמול היה יום לא קל, שבו יכולתי בקלות להדרדר ולשקוע במין עצבות, אבל כל כך לא רציתי! גם בגלל שזה ראש חודש, וגם בלל שזה ראש חודש אדר! אז ניסיתי להיזכר בכל מה שלמדנו במדרשה על הטכניקות של רבי נחמן לאנוס את עצמנו לשמוח בכל מחיר, וזה עבד. זה היה כמו טיפול בהלם, כל פעם שהרגשתי שאני מתחילה לשקוע- שמעתי שיר מהדיסק של שוואקי בקיסריה, למשל- אחלה דיסק לחודש אדר! כל כך שמח ומקפיץ. כמו שהדיסק של יונתן רזאל מתאים מאוד לחודש אלול, עם האווירה המהורהרת ועם "אדון הסליחות"..
ולעניין אחר- אני משתדלת לא לגעת פה בעניינים פוליטיים, אבל בכל זאת חשבתי על משהו: וזה לא שאני בעד לוחמה גרעינית, או נשק גרעיני, חו"ח, אבל אתם חייבים להודות שיש משהו מעורר השראה בסירוב המוחלט של האיראנים להקשיב ללמה שהמערב אומר. ולא יזיק לנו ללמוד מהם דבר או שניים בעניין הזה.
ועכשיו לפינה הספרותית:
שעות הרות גורל/סטפן צוויג
לא היו לי יותר מדי ציפיות מהספר הזה, מלבד העובדה שכתב אותו סטפן צוויג- סופר בחסד, לטעמי. אבל כבר כשקראתי את הכריכה האחורית- רמת העניין שלי עלתה פלאים, כך שלא נותר מקום לספק בשאלה מה יהיה הספר הבא אותו אקרא. ובמילים שלי כתוב שם בערך כך: מדובר ב12 סיפורים, או "מיניאטוריות היסטוריות" של אירועים אמיתיים, שבכולם היתה שעה אחת גורלית ששינתה את ההיסטוריה לבלתי הכר. החל מאירועים צבאיים כמו הקרב בווטרלו ונפילת האימפריה הרומית, דרך גילויים גיאוגרפיים כגון האוקיינוס השקט והקוטב הדרומי, וכלה ביצירות אומנות כגון "המשיח" של הנדל או הביוגרפיה של טולסטי, ועוד אישיים חשובים [לנין, דוסטוייבסקי] והמצאות חשובות, והכל דרך התיאורים הנהדרים של צוויג, המתאר תקוות עצומות לצד כשלונות אדירים, של אנשים שבחרו לנצל את ההזדמנות או לתת לה לחלוף, אך בעקבות כל אחד מהמקרים הנ"ל- העולם כבר לא יראה אותו הדבר.
לפעמים צוויג מנסה לדבוק בעובדות, ולפעמים הוא מודה שהוא ממציא לחלוטין. גם זה שבה אותי- ההקדמה הקטנה שלו לפני כל סיפור, כאילו שהוא ידע שהוא עומד לגעת בנושאים כה חשובים, עד שחשוב לו להתנצל/להבהיר כל טעות או מחשבה שגויה שתעלה אצל הקורא. מומלץ לכל מי שמתעניין בידע כללי והיסטורי, אך בכל זאת מעדיף ספרותיות על פני עובדות יבשות.
נגמר לי הזמן ואני צריכה לצאת. שיהיה לכולם שבוע טוב וחודש טוב ומרובה בשמחה :)
| |
חפירה על מספרים
לפני שאגיע לסיפור עצמו, עלי לתת מספר הקדמות קצרות:
1.
כשאני בעבודה, אני מתנהגת קצת כמו מישהי אחרת. אני מאוד עליזה וקופצנית,
מצחיקה ושנונה, קלילה וזורמת. או במילים אחרות, אני ממש אובר-נחמדה, באופן
שהוא לא כל כך טבעי לי, אבל העניין הוא שאני נהנית מזה. אני לא יודעת
להסביר למה ואיך, זה פשוט קורה, וזו אחת הסיבות שאני אוהבת את העבודה שלי.
לפעמים כשנכנסים בנים לחנות, אני חשה שהם מרגישים כאילו אני מתחילה או
מפלרטטת איתם. ואני לא ממש מאשימה אותם כי במקומם אולי הייתי חושבת אותו
הדבר, כלומר, למה שהמוכרת הזאת באמת תהיה כזאת נחמדה אלי? העניין הוא שהם
טועים, ואם היו נשארים היו מבינים שאני מתנהגת באותה צורה ללא קשר למין,
גיל או פוטנציאל. אבל לא ממש אכפת לי ואני אומרת: "טוב, אז שיחשבו".
2.
95% מהגברים שנכנסים אלי לחנות הם נשואים. זה נהפך למין משחק שאני משחקת
עם עצמי: נכנס גבר דתי צעיר ונחמד לחנות- אני מחכה לראות את
הטבעת/האישה/התינוק- וכמעט תמיד הם באים. ואין לי שום בעיה עם זה, כי אין
לי ציפיות בעניין. לכן העניין הבא תפס אותי לא מכונה:
אתמול נכנס גבר דתי ונחמד לחנות, קנה את מה שקנה...לקטע המלא...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
