blakcout

אני שונאת דייטים.

אני שונאת כשחברות שלי מוצאות לי דייטים.

אני שונאת דייטים, באמת.

אז זה לא היה בדיוק דייט. אתמול בלילה, כשכולכם צפיתם בגמר השרדות (אז הסיליקון ניצחה, מה?) אני הייתי במסיבה מעורבת. כלומר, של ערבים ויהודים. יחד. אז מה הקשר וויליאם?...

וויליאם הוא בחור ערבי-נוצרי, מאעבלין. משהו מאוד מושך אותי בקטע הזה שאני בכלל מכירה מישהו מאעבלין. אבל כל כך נהנתי...

למסיבה הגעתי עם חברתי הטובה ביותר שהוזמנה למסיבה מ"צו פיוס" (או משהו בסגנון). הלכתי איתה. במסיבה היו הרבה שוים, באמת. אבל וויליאם הכי משך אותי. הוא גבוה, הוא בהיר, עם עיניים גדולות, ירוקות ויפות ושיער שחור פחם. בקיצור - הוא בכלל לא נראה ערבי, והוא מצדיק את שמו.

אחרי שישבתי לי על הבר - והזמנתי מים, הגיע וויליאם וישב לידי. פתחנו בסמול טוק מאוד חביב שנגמר בהחלפת טלפונים. וויליאם הוא ערבי נוצרי, ויש לו 4 אחיות ו3 אחים. הוא אמר עוד הרבה דברים, אבל מי הקשיב לו. רק הסתכלתי בעיניים הירוקות שלו.

וויליאם התחפף מהמסיבה די מהר, ואני בעקבותיו. יצאנו החוצה. ודיברנו, ודיברנו, ודיברנו. ווויליאם היה מקסים. כמו מהאגדות.

שכחתי מהאקס שלי, שכחתי מהשאיפות להיות שרמוטה מוצצת.

אני רק רוצה את וויליאם.

אח... מה הייתי עושה לו.

דיברתי איתך, קצת זיינת לי את השכל שהכול היה לטובתי. שהבכי שלך לא היה מזוייף. שאת רק מקווה שהכול יחזור לקדומותו. שהוא ירצה אותי שוב. יכולתי לראות בעיניים שלך שאת משקרת. אני מכירה אותך כל כך טוב כבר, שאני יודעת לזהות בדיוק מתי את שמחה, עצובה, לא מרוצה, וכן, גם מתי שאת משקרת. ובזמן האחרון את עושה את זה כל כך הרבה, שזה נהיה קל.

אני לא יודעת מה המטרה שלך. אני גם הפסקתי להתחיל להבין את הראש החולני שלך. אולי זה יעזור לי, מי יודע.

חזרתי הביתה, הייתי כל כך עצבנית, ואז התקשרתי אליו. ל..."אקס". כמה אני שונאת את המילה הזאת. נשמעת לי כל כך פלצנית ומיותרת. וגם כל כך מוזר לי לקרוא לו "אקס"... ניסית להסביר, ניסית להגיד לי מה בעצם קרה לך. גם את הראש החולני שלך ניסיתי קצת להבין.

איזה מין נימוק זה "כי את באמת צריכה"?

מה? איזה מין נימוק זה? אתה רציני? אני באמת צריכה? אז אני לא פמלה אנדרסון, אז מה? זו סיבה ללכת ולצחוק עליי? ועוד אתה? הבן זוג שלי?...

אני לא מאמינה איך בטחתי בך.

בשניכם.

אני פשוט לא מפסיקה לעשות טעויות.

אני רוצה שקט.

וקצת הבנה.

להרבה זמן.

באתי אלייך... איך שהוא נפרד ממני.

סיפרתי לך כמו חברה טובה על הכול.

שיתפתי אותך.

את בכית.

תמיד כל כך רצית שהקשר הזה יצליח...

ובעצם...

תמיד היית שם גם בשבילו...

תמיד כשהיו לנו בעיות בקשר,

איכשהו,

היית שם בשבילו,

והנה,

עכשיו גם אמרת לו שאני לא משקיעה בו מספיק.

אני?...

לא משקיעה בו מספיק?

באמת?

איך העזת לגרום לו לחשוב ככה,

שאני איתך יותר ממנו,

איך העזת להגיד משפט כזה?...

ובשביל מה בעצם?

את גרמת לו להחזיר לי

את גרמת להכול

והאמת...

לא הייתי רואה את עצמי ממשיכה איתו,

לא אחרי שהוא עשה.

אבל זה לא משנה,

זה עקרוני.

אל תקראי לעצמך חברה...