פרק שניים עשר.

"אני נכנעת ! כמה זמן לוקח להם לבוא ? " עברו 10 דקות מאז שהתחלנו לחכות לרון ומיכל .
"את יודעת, הם לא הבריזו כמוך מהשיעור " צחק תום .
"איי, זה לא פר, אני באתי לראות אותך " עשיתי לו פרצוף עצוב ,
"אני צוחק , אני צוחק " ,
"אה, ידעתי שלא תעמוד בפני פרצוף עצוב " הוצאתי לו לשון ונתתי לו נשיקה קטנה.
"טוב, אני אלך לחפש אותם , ביי . " יצאתי החוצה , לכיוון כיתות הלימוד, כשבדרך פגשתי באלון .

"היי"
"היי" החזרתי לו בקרירות ,
"את עדיין כועסת עלי , אמרתי שאני מצטער על כל הסיפור " הוא התנצל בנחמדות  , אך עדיין לא האמנתי לו שהוא באמת מתנצל  .
"אני לא כועסת  , אני מאוכזבת . " עניתי לו , עדיין בקרירות .
"נו ,בבקשה , תסלחי לי " הוא ביקש , ובא לחבק אותי .
"עזוב אותי ! " התנתקתי ממנו מיד ,
"מה את כל כך קשה ? סך הכל באתי לתת לך חיבוק " הוא אמר בקול מוזר, ודחף אותי לכיוון הקיר .
"אני לא רוצה לקבל חיבוק ממישהו שמנסה לפגוע בחבר שלי " עניתי לו והפנתי את ראשי הצידה .
"אני לא חושב שבאותו רגע חשבת שהוא חבר שלך " הוא החזיר לי , הוא פגע בי במקום שהכי כואב לי .
"מה קרה ? פתאום השתתקת . זה בגלל שאין לך מה לומר , או בגלל שאני צודק ? " הוא התקרב אליי עוד יותר.
"עזוב אותי " אמרתי לו בקול חלש .
"מה אמרת ? לא שמעתי " הוא המשיך להתקרב .
"אמרתי לך לעזוב אותי " הגברתי את קולי ודחפתי אותו לאחור .
"אוקי , אוקי, הבנתי . " הוא ציחקק עדין בקול שהלחיץ אותי , ושוב התקרב עלי ודאג שלא יהיה לי לאיפה לזוז.
"מה אתה רוצה ממני ?! " ,
"אני לא רוצה ממך כלום , אני רוצה אותך! " הוא התקרב ולחש לי את זה קרוב לאוזן .  
"אבל אני לא רוצה אותך! " החזרתי לו וניסיתי להתרחק , רק שלא היה לי לאיפה.
"נו, אמרתי שאני מצטער, אני רק רוצה להיות ידיד שלך " הקול שלו השתנה לפתע , לקול נחמד כזה, הוא אפילו הוריד את הידיים מהקיר והתרחק קצת .

"אני צריכה לקחת משהו מהחדר רגע ,אז בוא איתי " לקחתי את רון בידו והלכנו לכיוון חדרנו .
"אני חייב לבוא איתך? אני לא יכול לחכות לך פה? " הוא התחיל להתלונן  ,
"נו , מה אכפת לך ? " עשיתי לו פרצוף פאפי שישר שיכנע אותו .
"טוב, בסדר , רק אל תעשי לי את הפרצוף הזה , את יודעת שאני לא עומד בפניו " הוא נכנע כמו שחשבתי , והמשכנו להתקדם לחדר .
בדרך פגשנו את שרון .
"היי" חיבקתי אותה בשמחה  .
"היי מאמי " היא נתנה לי נשיקה בלחי , היא נראתה קצת מוזר, כאילו ראתה רוח רפאים או משהו, אך לא התייחסתי לזה והתחלתי לדבר איתה ...

"מיכל ? " רון נידנד אותי ,
"מה ? "
"רצית לקחת משהו מהחדר ..." הוא הזכיר לי , לאחר שדיברתי עם שרון ארוכות על הבגדים שבאופנה עכשיו .
"או,נכון , טוב ביי שרונוש " נפרדתי ממנה ואני ורון המשכנו לכיוון החדר .

'  אמרתי שאני מצטער, אני רק רוצה להיות ידיד שלך '  שמעתי את קולו של אלון , ושהתקרבתי ראיתי אותו ואת נעמה עומדים צמודים אחד לשני .
ראיתי את אלון מסתכל עליי , ומיד התרחקתי , שבדרך ראיתי את מיכל ורון .
"היי " היא אמרה לי .
" היי " נתתי לה נשיקה בלחי. היא הביטה בי במבט מוזר , אך אני מיד חייכתי והתחלתי לדבר איתה על אופנת הבגדים החדשה, ומדי פעם הצצתי אל רון שנשען בצד על הקיר וחיכה שנסיים , אך לאחר כמה זמן שהיה נמאס לו לחכות הוא אמר למיכל משהו והם התחילו ללכת לחדרם .

" סך הכל  דיברנו כמה דקות , אפשר לחשוב מה קרה " שמעתי את קולה של מיכל שהתקרב לחדר, ותיארתי לעצמי שהיא עם רון , ובטח גם נעמה איתם .
" איזה כמה דקות, נראה לי איזה שעה שלמה דיברתם " עכשיו שמעתי את קולו של רון .
"טוב , לא משנה. קחי את מה שאת צריכה מהחדר ובואי נלך כבר, נעמה מחכה לנו. " הוא המשיך את דבריו , והופתעתי כאשר הוא אמר שנעמה מחכה להם .
שמעתי את פתיחת הדלת .

"תום!!! " מיכל צרחה , וקפצה עליי בחיבוק.
"איה, תיזהרי, עדיין כואב לי " ציחקקתי בכאבים ,
"היי אחי , אתה לא אמור להיות בבית חולים וכזה , עם נעמה ? " הוא שאל .
"בדיוק מה שרציתי לשאול אותכם . אתם לא אמורים להיות עם נעמה עכשיו ?" שאלתי אותם .
"אמ, נעמה אמורה ללכת אליך עכשיו ואנחנו היינו אמורים ללכת לפגוש אותכם שם . " מיכל אמרה .
"פגשתי את נעמה קודם והיא אמרה שהיא הולכת לקרוא לכם . " אמרתי להם .
" אז איפה היא עכשיו ?" ...
" אני ומיכל נלך לחפש אותה " הציע רון ,
"גם אני אבוא " מיהרתי להוסיף ולהתקדם אליהם
"לא , אתה נשאר כאן, אתה צריך לנוח ! " רון הושיב אותי בחזרה במיטה ,
"אבל מה אם יקרה לה משהו ? " התחלתי לדאוג עוד יותר ,
" כשחושבים על זה , לא פעם , קורה שאני רואה את אלון פה בסביבה " מיכל אמרה פתאום .
"עכשיו בכלל  אין סיכוי שאני נשאר פה !, ושלא תעזו לעצור אותי  " אמרתי מיד ושוב התחלתי להתקדם אל הדלת .
אני , מיכל ורון התחלנו לחפש את נעמה, כל אחד מאיתנו בכיוון שונה .
כבר כמעט התייאשתי מהחיפושים ...
"נעממממה ?!? "