בפרק הקדום:
ישבנו על המיטה הייתי די קרובה עליו,
"אז מה רצית להגיד?" שאל אותי אליאור בחוסר סבלנות,
"אממ תשמע.."
פרק 8 ~
"אממ תשמע.."התחלתי להגיד ,
"אני..אממ.." אמרתי בקול חלש והמשכתי,
"אני..אני אוהבת אותך" אמרתי וטיפה הרמתי את הקול,
"She was a girl Can i make it any more.."
שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל ,
הלכתי לענות,
"הלו" עניתי,
"נועה איפה את?" שמעתי את דניאלה בקן השני בוכה,
"אני בתוך הפנימייה ,מה קרה?" שאלתי בבהלה,
"קרה משהו?" שאל אותי אליאור בקול לא מבין,
"את יכולה לבוא לגן הציבורי ?" שאלה אותי בוכה כפי שלא שמעתי אף פעם,
"כן בטח אבל מה קרה?" נלחצתי ,
"אני יספר לך שתגיעי" אמרה בוכה.
"אני עוד חמש דקות שם" אמרתי וניתקתי,
"אליאור אני חייבת לזוז" אמרתי בלחץ ורצתי משם לא מחכה לתשובה,
רצתי כמה שיותר מהר ,מה קרה לה כבר ? מה כבר היה יכול לקרות?
למה היא ככה בכתה ? המחשבות פרצו בתוכי,
בין הגן הציבורי לרחוב שבו אני הייתי הפריד רק כביש גדול וטיפה סוער,
שחכתי ממנו לגמרי ,המחשבות פשוט טשטשו את עייני ורצתי לעבר הכביש,
אבל כשמתי לב למה שאני עושה היה כבר מאוחר,
דניאלה ,לידור ורותם ראו אותי עוברת את הכביש בלי לחכות שהמכוניות יעצרו,
"נועה!!!" צעקה דניאלה בשיא הכוח,
נעמדתי בכביש למה מבינה מה הולך פה ,מה קורה פה ? ראיתי מכונית מתקרבת אליי ,
לא יכולתי לזוז פשוט נעמדתי שם קפואה במקום אך לפתע בום!,
"לא!" צעקה דניאלה בבכי,
כולם יצאו מהמכונית והזמינו אמבולנס,
דניאלה ,רותם ולידור הלכו איתה ,
"זה בגללי ,בגלל שהלחצתי אותה" בכתה דניאלה,
"לא ,אל תאשימי אותך ,תאונות קורות" אמרה רותם מנסה לעודד את דניאלה,
לידור ישבה בצד של האמבולנס בווה בקירותיו של האמבולנס,
היא ראתה כל תהליך איך שהמכונית מתקרבת לנועה ועוד קצת מתקרבת עד שכבר
מעיפה אותה קצת למעלה ואז איך שנועה נוחת על האדמה , היא ראתה את כל
הדם ,הדם שנישפך ,הדם שנישפך מנועה לנגד עיניה ,הדם לא הפסיק להטריד את לידור
היא כל הזמן ראתה אותו ואת נועה שוכבת על הרצפה חסרת אונים ,פגועה ,כולה דם .
"לידור?" שאלה רותם את לידור ,שלא הבינה מה פשר הפרצוף הזה כאילו שהיא
עוד שנייה מתעלפת ,
"מה?" אמרה נלחצת ,לא מבינה מה קורה ,איפה היא,
"את בסדר?" שאלה רותם מודאגת,
"רותם איפה אנחנו ?" שאלה לידור ,
"מה יש לך? אנחנו בתוך האמבולנס" אמרה רותם נלחצת מהתגובה של לידור,
"אהה נכון ,רגע איפה נועה?" שאלה בלחש ,
"היא שם עם הרופאים" אמרה רותם בעצב,
לידור התחילה לבכות,
"אני יודעת שקשה לך אבל צריך להיות חזקות" אמרה רותם בעצב שכמה דמעות זולגות,
היא לא רצתה לבכות היא לא אהבה את זה אבל היא כבר לא יכלה להתנגד לדמעות
להתנגד לפחד שעטף אותה ,היא פחדה שקרה משהו לנועה ,כ"כ פחדה.
"אני רואה דם כל כך הרבה דם" התחילה להגיד לידור בלחש, היא ראתה רק דם פלבאק ,היא חשה שהיא שם עוד פעם התמונות חזרו על עצמן כמה מספר פעמיים לא הניחו ללידור ,לא הניחו לה לראות את המציאות ,את האמבולנס רק את הדם ,את הדם של נועה.
דניאלה התקרבה לרותם שהייתה ליד לידור ,
"ועוד לא יכולתי להגיד לה מה באמת קרה לי ,לנו" אמרה דניאלה תוך כדי בכי,
"אל תדאגי נספר לה עוד מעט כשהיא תתעורר " אמרה רותם בעצב מנסה שלא לפרצוף בכי,
"כן אני יודעת אבל..אם היא לא תתעורר! " אמרה עדיין בוכה,
"לפחות תקווי שהיא כן ,היא חייבת להתעורר" אמרה רותם בעצב,
"כן היא באמת חייבת בשבילה בשביל ההורים שלה.." אמרה דניאלה עצב,
"אל תחשבי כרגע על זה..." אמרה רותם
ודניאלה פרצה בבכי אדיר,
הן ראו שהאמבולנס עוצר רותם משכה לידור את היד ,כי לידור לא קמה היא הייתה שקועה במחשבות על הדם היא הייתה ילדה נורא רגישה,
לקחו את נועה לטיפול נמרץ ואת לידור לרופא שהיה שם כמו פסיכולוג ,
ודניאלה ורותם נשארו בחוץ ,לפתע הרופא שהיה עם לידור יצא ביחד איתה,
רותם ודניאלה רצו על לידור ,
"אז..מה איתה" שאלה דניאלה את הרופא,
"מכיוון שהיא ראתה את המקרה אז יש לה סיוטים ובתוך תוכה
זה חוזר על עצמו התמונות ,הדם הכול" אמר הרופא,
"ומה אפשר לעשות כדי לטפל בזה שהיא לא תראה ככה" שאלה רותם לפתע,
"תראו לפי מה שאני ראיתי לידור ילדה רגישה לא כך?" שאל,
"כן מאוד" ענתה רותם,
"אז ההורים שלה יצרכו לקחת אותה לפסיכולוג כדי שיעזור לה להתמודד אם הפחדים,
אפשר גם פסיכולוג מבית הספר" אמר הרופא,
"אנחנו גרות בפנימייה והורים שלנו בטיול והם לא יכולים חזור כי זה בחול" אמרה דניאלה,
"אה טוב אז בפנימייה גם יש וגם אולי נועה תצטרך אחרי המקרה ,טוב תסלחו לי אני קצת
ממהר" אמר הרופא והלך,
"לידור איך את מרגישה?" שאלה דניאלה,
"יותר טוב ,עכשיו לפעמים אני רואה דם" אמרה לידור בלחש,
טוב בואו נשב נחכה שהרופא שמטפל בנועה יצא" אמרה רותם,
הן הלכו לשבת,
"טוב אני יתקשר לפנימייה כדי להגיד להם מה קרה שלא ידאגו עכשיו כבר כמעט חמש
בצהריים " אמרה דניאלה,
היא התקשרה וענתה לה המזכירה,
"הלו" אמרה דניאלה,
"כן" אמרה המזכירה,
"נועה מ-י אחת נפצעה נורא קשה והיא בבית החולים תל השומר" אמרה דניאלה בלחץ,
"טוב תודה שהודעת לנו אני יראה מה אפשר לעשות הרי ההורים של י בטיול והם לא יכולים לחזור" אמרה המזכירה,
"טוב תודה" אמרה דניאלה וניתקה,
ראינו שהרופא יוצא ומתקרב לכוון שלנו ,
"אתם משפחה של נועה" שאל הרופא,
"לא אבל אנחנו חברות שלה" אמרה רותם,
"איפה המשפחה ,אני צריך לדבר איתם"
" הם בטיול ונאבד שם הקשר" אמרה רותם,
"המצב של נועה הוא..."
זהוו סיימתי XD
מקווה שיש די מתחחח D;
ממש תודה על כל התגובות בפוסט הקודם XO
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
