מצטערת שלא כתבתי פרק מלא זמן.
פשוט היתי באילת עד יום ראשון ולא כ"כ היה לי כוח לעשות עוד פרק.
אבל כפיצוי אני יעשה פרק ארוך ( מה שמזמן לא היה ) .
חוץ מזה יש עיצוב חדש.
תודה להמחסן שלי על הלוגו והרקע.
נשכבתי על המיטה וחשבתי.
חשבתי על כל מיני דברים .
על עינב, על תמי, על הכיתה, על המורה,
על הבית, על אמא, על אבא
והכי חשוב ...
על דני !
- דני -
בן 10, גבוה, שיער בלונדיני, עניים כחולות
חמוד, רגיש, ביישן, מסתורי.
חבר טוב מאוד של שון ועמית.
הוא גר קרוב אליי.
כן, כמו שהבנתם אני מאוהבת בו.
הוא ועינב הם הסיבה היחידה שלי לחיות.
עצמתי את העניים ודמיינתי לי אותי ואותו מחזיקים ידיים,
חברים !
הוא בדיוק עומד לתת לי נשיקה על הלחי ו...
"טלי"
פתחתי את העניים בבהלה.
"טלי"
אוף ...
איזה אמא מעצבנת יש לי.
מעניין מה היא רוצה.
"מה אמא ?"
"כלום. רק רציתי לדעת אם הכול בסדר"
" כן ... הכול בסדר! "
איזה פולניה.
שניה היא לא תיתן לי להיות לבד.
את אחותי, שגדולה ממני בשנתיים,
היא לא שולחת לסופר שליד הבית בלי פלאפון.
בררר ...
נמאס לי ממנה, כל היום "את בסדר?", "איפה את", "הכול טוב".
עצמתי שוב את העניין בתיקוה לראות שוב את מה שראיתי.
אבל לא. תמי המפגרת הזאת נדחפה לי לדמיון.
אם זה ככה, אם המציאות רודפת אותי,
אז לא. אני לא רוצה לדמיין עוד לעולם.
עצמתי את עיני ונירדמתי.
" קומי. קומי כבר ! "
"מה ? למה ?"
"את צריכה ללכת לבית הספר."
"טוב"
סוף סוף. נגמר לי ההסגר.
מצד אחד שמחתי כי הייתי כלואה בבית,
ומצד שני הייתי עצובה.
תמי ... מה היא תעשה לי?
ועוד אחרי ההודעה הזאת שלה.
באתי לבית הספר.
איך שנכנסתי לכיתה כולם הסתכלו עלי במבט מוזר.
לא הבנתי למה.
"טלי.."
זאת הייתה עינב.
"היי. התגעגעתי אליך."
"גם אני. אני ממש שמחה שחזרת"
"תגידי ..."
"מה?"
"למה כולם מסתכלים עלי במבט מוזר כזה?"
"אההה ...
את בטוחה שאת רוצה לדעת?"
"זאת תמי, נכון?"
"הפעם לא. זו לא היא."
"אז מה זה? מה עשיתי? לא עשיתי כלום?"
"לא.. תרגעי. זה...."
זהו.
הפעם באמת היה ארוך יותר.
מקווה שאהבתם. ^^
מבצע .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הגהנום של כיתה ד'
