פרק זה אינו מומלץ לבעלי לב חלש!
פרק 14- כעבור שבועיים
"הדר, את באה לישון? " שאל דאגי מחדר השינה
"כן רק שנייה" אמרתי "אני צריכה לשירותים"
"אוקי" אמר דאגי
רצתי לשירותים והקאתי את כול מה שהיה בי
"הדר, הכול בסדר? את מרגישה טוב? " שאל דאגי מחוץ לדלת
"כן" אמרתי וחזרתי להקיא
"את בטוחה? " שאל דאגי "זה כבר הפעם ה-101 שלך שאת מקיאה במשך השבועיים האחרונים הכול בסדר? "
הורדתי את במים של השירותים צחצחתי שיניים ויצאתי מהשירותים
"כן, אני רק עייפה" אמרתי
"יש משהו שאת לא מספר לי" אמר דאגי "ואני יודע את זה"
"אל תדבר שטויות" אמרתי
"אני גם מרגיש שמשהו קרה, גם אני רואה את הדיבורים שלך ושל טום" אמר דאגי
"זה כלום הוא סתם הפך להיות מציק" אמרתי
"זה לא זה, אני גם מכיר את טום כדי לדעת שהוא יודע משהו שקשור אלייך ואת לא מספרת לי" אמר דאגי
"דאגי תחשוב מה שאתה רוצה אבל אני הולכת לישון" אמרתי והלכתי לחדר השינה.
נכנסתי למיטה שכבתי על הצד מלטפת טיפה את הבטן הקטנה שצמחה לי בשבועיים האחרונים ונרדמתי מיד. פתאום ראיתי את פרצופו של דניאל מולי מחזיק את הילדים שלי
"אל תיגע בהם" אמרתי
"למה מה תעשי לי? " שאל דניאל "את רק תתקרבי ואני הורג אותם ומיד אחר כך אותך ואת 'בעלך' בוגדת"
"שלא תעיז לעשות את זה" אמרתי
"אה באמת" אמר דניאל ואז לקח את הסכין שהחזיק בידו וחתך את התינוק
"לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! " צרחתי כשראיתי את הדמו של התינוק נוזל לרצפה
"עכשיו נעבור לשני" אמר דניאל וחתך את התינוק השני
"אני נשבעת לך בחיי שאני יהרוג אותך ואני יהרוס אותך עד שלא יהיה זכר ממך" אמרתי בעיניים דומעות
"ועכשיו הגיע תורך, רק שהפעם אני לא יחתוך אותך אני יהרוג אותך ולא אשאיר ממך זכר" אמר דניאל ולקח את סכין והתקרב אליי
"דניאל לא!!!!!!!!!!!!!!!! " צרחתי
"לא יעזור לך להתחנן" אמר דניאל מתקרב יותר ויותר מרגע לרגע
"בבקשה דניאל, עזוב אותי בשקט תמשיך בחיים שלך ותעזוב את שלי" אמרתי
"מצטער את שברת לי את הלב, קורל שברה לי את הלב עכשיו אני אשבור לשתיכן את הלב עובדה שעכשיו קורל לא נשואה אין לה ילדים והיא כבר לא מעניינת אותי" אמר דניאל "ויותר מיכול היא סבלה כהוגן והיא לא שייכת לאף אחד רק לאדמה"
"אתה הרגת אותה! " אמרתי בוכה
"יפה, תמיד ידעתי שאת יפה אף פעם לא חשבתי שאת חכמה" אמר דניאל
"מניאק שכמותך אני אמות אבל אני אמות יחד איתך אני לא אתן לך להמשיך להרוג אנשים שקרובים אלי" אמרתי
"מאוחר מידי" אמר דניאל שהיה קרוב אלי ואז פסע כמה צעדים אחורה
פתאום הרגשתי קור עז עליי. נגעתי בגופי וראיתי את הדם על הידיים שלי, הסתכלתי על דניאל וראיתי אותו צוחק קפצתי עליו והוצאתי את הסכין מידו ודקרתי אותו בבטן, באזור הכבד, הוא החל לדמם כמוני אבל הוא נפל לרצפה תוך שנייה, לקתי את הפלאפון שלו שנפל גם הוא וחייגתי לדאגי שענה מיד אמרתי לו איפה אני נמצאת ושהתינוקות מדממים אבל שאני לא יחזיק מעמד דברתי איתו ואמרתי לו כמה שאני אוהבת אותו לאחר כמה דקות ארוכות יחסית שנשכבתי כבר על הרצפה ממשיכה לדבר עם דאגי האמבולנס היה כבר קרוב הרגשתי שהדקות האחרונות שלי קרבות והנשימות שלי נעשות כבדות ואז המשכתי להגיד לדאגי שאני אוהבת אותו ובדיוק שאמרתי לו בפעם השנייה עיניים נסגרו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
